היום,
כשהגעתי לבית לחם הגלילית,
ישבתי על כסא בחצר
שנת 1906.
קפה.
פירות יבשים.
שעת אחר צהריים
רוח קלילה
נושבת בצמרות העצים.
אני נמשך לגזע עץ עבה וכהה
ושורט בו בציפורניי.
אני שורט
ושורט
וככל שאני הולך ומעמיק
אני הולך ומתחזק.
לגימה אחרונה-
ולדרך.
כשאני חולף על פניו ביציאה
כתובתינו כבר לא שם.
אני מקרב את קצות אצבעותיי לאפי
ונושם.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמו כדור הבדולח של המכשפה. רק בקטן. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובה. הנה, מנעת עוד אחת. [ליצירה]
- [ליצירה] קפצי נשמה רתוחה קפצי, במוט סיבותייך- לא אכתים שמלתי ברצינותך. קפצי, פלסתרי , קפצי ולאחר שיעבור ההמון אתפנה לאסוף שברי תאנותייך. אין היום אין מחר אז קפצי כבר, עכשיו הגבולות נפרצו מז- מן מכולם רק אחד ירוויח הזגג. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי. הובן. הובן עוד קודם אבל .. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר טוב אבל מאיר, הסוף קצת נדוש. לא מתאים לך. אולי סיום אחר? [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה : "חלק מאופיים של הקוראים נחשף בשורה האחרונה של השיר". לא היה לי פיתרון אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ילדה. אילו מילים איזו שירה איזה יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] יענו. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. אני אוהב את השטף והתיאורים האפורים. [ליצירה]
- [ליצירה] ה" ואדעך", הכרחי? [ליצירה]
תגובות