כשהתעוררתי, חשתי משהו בתוך פי, דבק אל חכי.
והיה זה השם שלך
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נו מה יהיה? גם במשפט אחד תצליח להדביק אותנו לכסא? נפלא, כרגיל. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה צוחק! זה ממש יפה. אומנות ה'במשפט אחד'. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ונוגע..כמו רב היצירות שלך שקראתי... [ליצירה]
- [ליצירה] ---- ידבק שמך לפי כי לא אשכחך :-) נעים [ליצירה]
- [ליצירה] נשיקה על שהיטבת ודייקת לתאר. [ליצירה]
- [ליצירה] רסיס- אני לא מחדשת באומרי כי כמה מילים שלך יכולות להשאיר רבים וטובים נטולי מילים. מקסים!!! [ליצירה]
- [ליצירה] לחתלתול, הערתך קולעת. אכן חשבתי על הביטוי והפסוק שהזכרת, אך שאיפה לבית עלמין מבטאת משהו קצת שונה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה... אבל מדוע נראה לך כי איננו בוכים? תרשה לי לנחש כי "לוויית המת" כוללת כל בכי של אדם על דבר שאבד ממנו, ועדיין - רבים מאיתנו מסוגלים לבכות, ורק צריכים לשחרר את המעצור שאנו בונים משך חיינו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי במיוחד את הניגודים בין הביטויים הקודרים בבית הראשון לבין המילים הססגוניות בבית השני. [ליצירה]
- [ליצירה] לעופים לעופים - בעיקרון, אתה צודק. אני מסכים כמעט עם כל מילה. אני לא חושב שהשיר הזה מפאר ומרומם, גם אם הוא לא ממש מביע ביקורת. ניסיתי לקחת תמונה שקיימת או לא קיימת במציאות, ולהציג אותה בפניכם. עיקר האפקט של השיר הוא בעיניי - כפי שביטאתי בכותרת שנתתי לו - יצירת הניגוד בין התוכן הזוועתי לבין המשקל הילדותי-משהו, המתרונן. ניגודים כאלו מעוררים בי מחשבות, תשומת לב הן לצורה והן לתוכן. הניגוד המזעזע הזה בעצם מקיף אותנו כל הזמן. למשל כאשר הטלוויזיה סוחרת במוות: היא מציגה בפנינו מהדורת חדשות מדממת במיוחד, שנקטעת באמצעה במקבץ פרסומות. ואחר כך באים במאים, לוקחים תערובות של רצח ואימה ורוקחים מהן להיט קולנועי שובר קופות. השיר דנן מנסה לרקוע על המסך הקצנה של ההתנהגות הזו. הנה, ניקח אירוע סופר-טראגי ונעשה ממנו מחזמר. למה לא. [ליצירה]
- [ליצירה] אתם צוחקים, נכון? באמת לא הבנתם שהכוונה ל"גיבור ואיש מאבק"? אלא שהפתרון הזה רק פותח חידה נוספת: מהו איש מאבק? ואולי הכוונה לאיש העשוי אבק? [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיינוס, בדיוק אתמול אמרתי שאני בונה עליך, על החריזה והמשקל. אני שמח שיש לי על מה לבנות. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, זה שלי! זו בדיוק התמונה (הדמיונית) שבגללה כתבתי את 'נדידה'. אולי נשדך ביניהן? [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון בעיניי פשוט אירוניה קיומית במיטבה. רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, זה ברור כל כך ברור שהוא אהוב לבך. למה להתכחש לזה? לא כותבים דבר כזה לאדם שהוא פחות מכך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אתה? אני כל כך שמח שאתה כותב על נושאים לא-פוליטיים! מה גם שעשית את זה ממש יפה. [ליצירה]
תגובות