מצפונכם, עוד יתייסר וידאב!
יצרבו בכם חקרי אשם,
כתופת.
שחור דגלים,
את עיניכם ירדַף;
למעשיכם,
לא יהיה כוֹפֶר.
בטרם תבצעו פקודות, שעמן הקלון,
שבעתיים חישבונה!
על תתנו למצפונכם,
להיגעל בבוץ.
התעלו במוסר!
חידלו מעשות עוול.
סירוב פקודה,
זה מוסרי! זה אמוֹץ!
שמואל ירושלמי
-
משורר ופעיל ציבור ידוע. יליד 1972. בארץ מאז 1988. בעיקר, כותב שירי-מחאה פוליטיים
לקט יצירות
- כל העמים הנם שווים
- חרף – כל, דגל – ארגמן ינצח!
- הרהוריי, תחת חרמש של חצי - סהר
- נגד משמיצי זֶכֶר הניצחון הסובייטי
- צדק חברתי, עוד ינצח!
קשור אלי
- [ליצירה] * על צ"ל אל טעות נפוצה ומטרידה [ליצירה]
- [ליצירה] איך אתה מעז! אתה לא מתבייש?! זכור את דברי ירושלמי משכבר הימים: "...אבקש מכלל גולשי האתר, להזהר ביותר, מלערער על אופן כתיבתי את שירים. מהנהלתהאתר, ביקשתי עוד באי - מייל מאתמול, למחוק כל תגובה שמטילה בספק, את נכונות כתיבתי את שיריי..." (שמואל ירושלמי, שם, שם) [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל - הנערץ; ושאר - הקוראים! הצוע - אצוע לכם; פרשנות - עכשווית, לשיר הדגול: "מצפונכם, עוד יתייסר וידאב! יצרבו בכם חקרי אשם, כתופת." המילים מכוונות לצאצאיו של פינוקיו. מצפונכם, הוא כמובן ג'ימיני. חקרי אשם - צ"ל חוקרי אשם, אלו הם כמובן קציני נוער אכזריים ועתיקים - בערך מהזמן של פינוקיו. הם הרשות החוקרת, המאשימה, והצורבת כתופת. "שחור דגלים, את עיניכם ירדַף; למעשיכם, לא יהיה כוֹפֶר." דגל שחור הוא דגלם של חוקרי האשם. כל אימת שהם בשטח, הגלים סוערים מפניהם, ולכן הם הם השורש לדגל השחור. ירדף - מכיוון שאת המילה "ירדוף" לא כותבים עם פתח בשום דרך ובשום צורה, סביר להניח שהכותב התכוון לרמז לנו על דף נייר, שניתן לפרשו בדרכים רבות, שכן הכותב הינו אדם פתוח וליברלי. ובאשר למילה "כופר" עם חולם מלא וסגול - גם היא בלתי אפשרית כביכול. כֹפר במלעיל נכתב עם חולם חסר וסגול, וכופר במלרע נכתב עם חולם מלא וצירה. השילוב בין כופר במלרע לכופר במלעיל בא לרמז על ערבוב מחוכם: האדם הכופר שווה בערכו, לדעת המשורר, לכֹפר כסף, ושטרות הם סה"כ דפים עם ציורים - וכאן רומז המשורר שבמילה "ירדף" הוא רמז לדף של שטר כסף, וכמובן זה מתקשר לפסוק הנודע "כסף כסף תרדוף". "בטרם תבצעו פקודות, שעמן הקלון, שבעתיים חישבונה!" שֵׁעמָן (במלעיל ובהגיה יידישאית) הֵקְלוֹן הוא המפקד המזוייף של חוקרי האשם. הוא נותן פקודות שאסור לבצען, וביצוען גורם לג'ימיני לייסר את פינוקיו. ונגד עין הרע - הרי ידוע שעין הרע מופיע ברגע שמזכירים את שמו של אדון הקלון - נגד זה הוסיף המשורר הלאומני שתי מילים למזל: המספר שבעים ידוע כמספר מזל, וחישבוֹנה - הרי עליו נאמר "וגם וגם וגם וגם וגם...... חישבוֹנה, חישבוֹנה, חישבוֹנה זכור *לטוב*". "על תתנו למצפונכם, להיגעל בבוץ." טועה המילון החדש, אין כאן שום טעות, רק לשון מחוכמת. מן לשון כזו שרק חכמים רואים, וילדים טיפשים צועקים שהיא ערומה. יש לפסק את המשפט בצורה הנכונה! על תתנו, למצפונכם. כלומר, על "תתנו", נמצא "למצפונכם". כמובן שהוא לא התכוון למילים אלה בצורתם זו, אבל הפך אותם לצורה זו כדי שהמשפט יראה דומה למשפט "אל תתנו למצפונכם" ואז אנשים כמו המילון יחשבו ש"על" זאת רק טעות. טעות בידך! על מרמז על כך שמצפונכם ממונה על הנתינה! על "תתנו", יש את מצפונכם! זהו מסר חינוכי מאוד, ילדים. ובקשר לביטוי "להיגעל בבוץ", היינו חושבים שיש לאמור "להגאל בבוץ", בלי י' ועם א' במקום ע'. טעות היא בידינו! המשורר בחר בשורש גע"ל כדי להדגיש את גועל הנפש שאנשים תרבותיים חשים כשהם רואים אנשים כאלה, שלא שמים את מצפונם על הנתינה, כאמור בשורה הקודמת. הי' שנוספה באה כדי לגוון קצת בעיניים, לחרוג מהשגרה, שהרי יש להיות אינדיבידואליסטיים ולא להגרר אחר המוסכמות החברתיות שקובעות לנו איך לכתוב תקין! גם זה מסר חינוכי מאד. מעתה ואילך תכתבו רק בשגיעוט קטיו. ניתן ללמוד אוצר שגיעוט עשיר ממילון שפת הארנבת, הנמצא תחת הכותרת "עווריט שפה שאפה". אם תתנו לכותבת מחמאות רבות, אולי היא תכניס עוד כמה ערכים בעת רצון. "התעלו במוסר! חידלו מעשות עוול." רואים דמיון בין המילה "התעלו" למילה "עוול". מכאן אנו למדים שההתעלות באה ע"י עוול. סליחה, ע"י המנעות מעוול. "סירוב פקודה, זה מוסרי! זה אמוֹץ! " מילת המחץ והשיא הגדול ביותר, היא המילה האחרונה. ולפני שנגיע אליה נציין את החינוכיות הרבה שבמסר "סירוב פקודה זה מוסרי". מעתה ואילך - עשו רק מה שמפקדיכם אוסרים עליכם! ועתה למילה "אמוץ". מדובר כמובן, על אביו של דן-בן-אמוץ, ולכך העיר את תשומת לבי חתלתול אחד. המשורר בא להפנות אותנו אל מאורעות חייו של אמוץ, שכנראה הלקח הנלמד מהם הוא תכלית כל המסרים החינוכיים שלימד אותנו השיר המהולל. וכך, במילה אחת, חותם המשורר, ואחריה כמובן סימן כתיבה בל-יעורער. [ליצירה]
- [ליצירה] נמישה... את שרוטה אמתית! אבל לא סתם שריטה- זה משו עמוק מאד. היי, מזמן לא החמאתי ככה למישהו... [ליצירה]
- [ליצירה] כבר היו לי שירים עם המילה טוריה [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי תדמור לידיעתכם, תדמור זאת איננה בלעז, אלא זהו שמה המקורי של העיר. בלעז זה פלמירה. חוץ מזה, אותם ערבים ששלטו בתדמור ולפני כן בפטרה, היו קצת יותר משכילים וחכמים, מישראלים רבים דהיום. בברכה! שמואל ירושלמי [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי הלחנת השיר לא, עוד אין לי רעיון ללחן מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] למערער על העברית שלי אל תהיה דאגה לעברית שלי. העברית שלי, הנה תקנית ונכונה ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אין פה שום צביעות מעולם לא אמרתי, שעשינו נכון בגרשנו ב-48 את הערבים שישבו במקומן של רמת-אביב; באר-שבע; קיבוץ ברעם, וכו'. אבל, יש הבדל: את העוול של 48, ניתן לתקן על ידי הענקת זכות השיבה לפליטים פלסטיניים, שיבקשו לשוב - אולם לא כולם יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים (לא ניתן לסובב גלגל ההיסטוריה אחורנית לגמרי); אולם, בארץ יש מספיק מקומות בהם יוכלו לבנות את ביתם החדש. לעומת זאת, השטחים הכבושים, נכבשו ב-67 אחרי שמדינת ישראל הייתה כבר קיימת בגבולותיה הפחות או יותר מוכרים. לכן, נסיונך להצטדק על ידי זה שבמקום התנחלות זו או אחרת לא ישבו ערבים, אינו תירוץ היכול להצדיק את הכיבוש. גם במדבר סחארה או בחצי-אי ערב יש הרבה מקומות, שמעולם לא ישבו בהם בני-אדם, אז אולי גם לשם מותר לנו לבוא כדי להקים התנחלויות? [ליצירה]
- [ליצירה] בהמשך לתגובתי הקודמת פשוט, השתמשתי בשמות הללו בתור אלגוריה ספרותית. [ליצירה]
- [ליצירה] ועוד משהו אפילו את המילה אסקופה עם ה', אפשר לפרש כעקב רגל, במקום מפתן. הרי, כאסקופה, יכול להאמר, גם כתחת אסקופה. לפחות בדימוי פיוטי. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] אין קשר! אין פה שום קשר, לאיסוף גבבות. יגבות, זאת צורה נוספת של יגבים - שדות. [ליצירה]
- [ליצירה] לסוערה אז כך, כוונתי, לא לאסקופה, אלא לאסקופא, שזה עקב רגלו של בן אדם. ובעקב רגל, הרי ניתן לרמוס. ועתה, כל בית ישראל ובית פלסטין יחד, רואים את נחשלותך הלשונית, גברתי. [ליצירה]
תגובות