[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
אכן יום השנה לרצח רבין הוא עיתוי קשה וצורם - ימי שנה מתאימים יותר להתפייסות.
מצד שני, אם מישהו מרגיש צורך להכות על חטא, זה הזמן הכי מתאים.
אולי השיר בוטה, אבל עובדה היא שעדיין יש מי שמנכס לעצמו את הזכות להתאבל ומשאיר לאחרים את ההכאה על חטא שלא חטאו. וזה אותו מישהו שלפני הרצח השתלח ברבין בחוסר רחמים ונהנה לבזות אותו ולמעט מדמותו.
אז שיכה על חטאו הזה, זה חשוב גם לעבר וגם לעתיד.
חוץ מזה השיר ארוך מדי והמשקל לא עקבי.
[ליצירה]
היי שמואל,
עצתי - לעולם אל תמכור את בת שירתך בנזיד חריזה.
חריזה אינה חזות הכל.
פשוט שיר בלי חרוזים פורט על מיתרים אחרים.
ואם עושים את זה כהלכה, זה לא פחות טוב.
בהצלחה עם הקומונה, יישר כוח. נושא חשוב לכולנו, מקיר לקיר.
[ליצירה]
ובליל שבת, כשדודי הולך לקראת כלה
חופת קטיפה שחורה אט אט נפרשת על האילנות
וחרוזים שזורים בה למכביר.
בדומיית קדושה הצרצרים אומרים תפילה
ושליח הציבור חוזר על תפילתם
מילה-מילה, ואין בָן שכולה
וכל מילה חרוז, וכל חרוז כנף רננים
יסק שמיים, לחופה ישק
שם יד נעלמה אותו אוספת, שוזרת
אל ריבואות הכוכבים שבחופה.
ובהתקדש הבית על לחם ועל יין
מחרוזת-עד ממעל משתשלת
כגל זהוב בינינו מחוללת
גונזת זיק של אור בכל גביע, בכל עין
ועטרה של חרוזים לכל ראש קושרת.
[ליצירה]
התעלות
משורר שמצליח לכתוב על צחור בתים בלי הלמות פטישים, על יונים בלי עלה של זית, על זוהר בלי נצחונות היסטוריים, הוא משורר המתעלה מעל עצמו, שראוי לתשואות.
חן-חן!