[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
אביב וסתיו -
עד מתי תיצהב?
נילס הוא סתם ברווז צהבהב
במשלי שועלים
מקומו לא יכירנו
וירושלמי הוא כוכב -
מי עוד הרבה לפרסם יצירות בכתב
ממנו.
וחוץ מזה התגובות שלך מצחיקות אותי עד להתפקע, וזה אתר רציני. בבקשה ממך. שועל אדמו"ר??
[ליצירה]
מקסים.
זה יעזור, כל היסטורית הביטוי, כדי למצוא את הדרך?
ואולי יש דרך קיצור, למשל החליל של האיש העילג שלא ידע להתפלל, ביום כיפור?
שרטוט מאד מדוייק של המעגל השוטה של התחושה הזו.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
כתיבה יוצאת מן הכלל.
אפילו ככה זה היה יפה:
בוא נתעשן
נפריח לחלל את כל תהיותינו
ואסניף את עיניך ולבטיך עדי.
בוא נתקרם
נקציף ונמרח באויר העשן את כל רכותנו
ואשאף ואגמע את האויר הסמיך
שבינינו
בוא ונקטיר
את ניחוח אהבתנו.
[ליצירה]
מותר להציע?
אז נופל אתה לבור של עצבות,
ושוכח את כל הטוב והאור
ולבך שידע עליצות, שובבות
עורג על עמק עכור.
אך מדוע תשכח שאתמול השתובבת
אם היום לא הלך, לא נורא, לא נפלת!
אל תשכח, אל תברח! התחזק ותשמח!
שוב נסה והצלח וכשתצליח תפרח!
[ליצירה]
כאב כפול ומשולש מקופל כמו וילון שראשו מכווץ ויריעתו שומרת סוד בין הקפלים וכאשר באה רוח ופורשת את קפליה, קפל אחר קפל, נחשפים נדבכי הכאב, נדבך אחר נדבך. נורא. יפה.
[ליצירה]
טלי, ריגשת אותי מאד.
מעבר לצער הקשה על מה שנגרם לכם הילדים, אפשר ללמוד מהסיפור שלך כמה דברים:
- צלקות כאלה לא עוברות לעולם.
- את יסורי השואה נושאים לא רק הניצולים אלא גם מי שלא היה שם. האם לראות בכך גורל אכזר, נזק נוסף מתמשך, שואה שלא הסתפקה ב"ציפורות" שהיו שם וגבתה קורבנות נוספים בדמות ילדים רכים שנולדו וגדלו בחופש? או להתנחם שבסבל שלנו אנו לוקחים חלק בסבל שלהם, ממעיטים במשהו, מרככים במשהו?
- השבוע נפטר שמעון ויזנטל, שזכה לנחמה מסוג אחר, חיובי יותר - להנציח את השואה וגם לשים יד על אלף פושעי מלחמה. גם הוא וגם "ציפורה", בניגוד ל"גורל" שייעדו להם הנאצים, האריכו ימים ונפטרו בשיבה מופלגת, קשה לומר בשיבה טובה. האם אנחנו יכולים לעזור לעצמנו בכך שנתעלה מעל הזכרונות האישיים של הילדים, מה שהילדים לא יכלו לעשות בזמן אמת, ולמצוא נחמה בכך שהם ניצחו את הגורל?
[ליצירה]
ובואו לא נשכח, שאת העבודה המלוכלכת עבור הגרמנים, עשו בדרך כלל המקומיים. הם אפילו לא היו חיילים סובייטיים שפעלו לפי פקודה, אלא אספסוף צמא דם שקפץ על ההזדמנות לטבול ידיים בדם יהודים שלא כבשו שום נחלה.