[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
הבית הראשון מעולה. שיר.
הבית השני קצת דוקומנטרי.
הבית השלישי הוא פתיח ל"נסתר" עבורנו שהוא גלוי עבורך. נראה לי השיר יהיה טוב יותר אם תסגור את המעגל.
[ליצירה]
שלום אריאל
התגובה מתייחסת בעיקר לשתי השורות האחרונות:
בְּלֵילוֹת אוֹר עָמוּם בַּנֵּרוֹת אֲחַפְּשֵׂךְ
לִרְאוֹתֵךְ בִּלְבָד
השורות הדליקו לי אסוציאציה לנרות חנוכה, שאין לנו רשות להשתמש בהם אפילו כדי לראותה בלבד.
אין פה עומק מעבר לכך, אבל הוקסמתי מהשיר למרות שלא הבנתי אותו, וזרקתי את האסוציאציה כתגובה.
[ליצירה]
יפהפה. מה השאלה אם זה אמיתי או לא? מי שהצליח להפנים ולהטמיע בעצמו כל כך את הסגנון של אגדות חז"ל במובן המהותי והעמוק של המלה עד שהוא מסוגל ליצור משהו משלו, המשהו אמיתי.
אחת שלא מבינה כלום באגדות. חז"ל ואחרות.
[ליצירה]
ובליל שבת, כשדודי הולך לקראת כלה
חופת קטיפה שחורה אט אט נפרשת על האילנות
וחרוזים שזורים בה למכביר.
בדומיית קדושה הצרצרים אומרים תפילה
ושליח הציבור חוזר על תפילתם
מילה-מילה, ואין בָן שכולה
וכל מילה חרוז, וכל חרוז כנף רננים
יסק שמיים, לחופה ישק
שם יד נעלמה אותו אוספת, שוזרת
אל ריבואות הכוכבים שבחופה.
ובהתקדש הבית על לחם ועל יין
מחרוזת-עד ממעל משתשלת
כגל זהוב בינינו מחוללת
גונזת זיק של אור בכל גביע, בכל עין
ועטרה של חרוזים לכל ראש קושרת.
[ליצירה]
אהבתי, ובעיקר את הרוח: לאחר המחאה, לאחר הזעקות, לאחר ההתמודדות, לאחר הבכי, לאחר ההשלמה - גאוה וראש מורם, של פצוע שאינו מבקש חמלה או עזרה, אלא מציב בפני הפוגע אתגר קטן - להמתין. התוכלו להמתין? לא, הם לא יכלו לעמוד באתגר הקטן.
יפהפה.
[ליצירה]