מאחורי הקלעים הוא עוצר,
חושב
נושם נשימה עמוקה
וממשיך.
הרי לא תעני לתגובותיו
לא תשיבי למכתביו
לא תבכי כשהוא בוכה
כי רק
מאחורי הקלעים זה קורה.
ואת,
בהצגה הגדולה את צופה.
הצגת חייו.
אמת או שקר
מי יודע.
[ליצירה]
יהודיה, אני ממליץ לך לא לכתוב בצורה המרכזית כי זה פחות קריא. לא ממש מוצלח בכל שיר.
הנה הארותיי:
חוט של משי, עדין
כמעט שקוף
כמעט בלתי מורגש. * לא מתחבר כל כך עם שאר השיר. הקשר מובן אך לא זורם.
וכשאני בבדידותי
סיבים דקים של משי
עטפוני, * למה בזמן עבר? לא שייך לזמן שבו מתחילה.
והוצפתי* געגוע. *כנ"ל
דבורים קטנות
מפזרות על עפעפי*י אבקן
מהפרח שעזבתי.
אהבה עדינה,
. חוט של געגוע
הרבה הצלחה בהמשך.... שי.
[ליצירה]
שכבה שניה, מעיני, שכבה שניה ושלישית ואם לא עוזר- גרדי חזק חזק הכל, שפשפי עד שתגיעי לבשר ואז, כשתגיעי לשלד התחילי מחדש. בעצם, אולי כבר מאוחר מידי? אף פעם לא מאוחר מידי.
[ליצירה]
אנחנו לא חיים בשביל הרגעים הקשים. פשוט לא מסכים. אם אפשר שיהיו פשוטים אז למה לסבך אותם?
לא מתכוון לפשטות הדעת, על אף שגם לה יש את היופי שבה, אלא לחוסר סיבוך ומורכבות. כמו השירים שאני אוהב. החייים כשירה!
תגובות