ולפעמים,
נדמה כי אין רוח
נדמה כי אין שקט
ודממה שצורחת
בלי קול...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מסר- כיף שאתה מקבל את הצעותיי, המחמאות מגיעות לך! רק שתדע שביצירה לא נעשה כל שינוי, אם התכוונת לערוך- זה לא קרה. אבל- היה נעים לקרוא אותה שוב... :) [ליצירה]
- [ליצירה] לא מצאתי כאן עצב או אכזבה, אלא כתיבה תמה מלב הומה ומלא... צר לי אם זה לא הובן כך... [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הייתי מחליפה ל"שוב יישמע".... [ליצירה]
- [ליצירה] לא רואה כאן נאיביות ו/או אשליה, היצירה נכתבה ממקום של אושר, נאיבי ככל שזה יישמע... באופן מוזר, עצוב אולי, שמחה מהווה דשן פחות טוב ליצירות, אם כי ייתכן שזה רק אצלי, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לכל קודמיי, זו יצירה יפייפיה, משובחת בסגנון, בניסוח, ברעיון, בביצוע. יופי צרוף!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מתעקשת להגיב גם בפומבי- זה יפה! ולמבינים יפה אף יותר :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ביותר! כרגיל- השימוש שלך בתיאורים העדינים, של הטבע, של הדברים הפשוטים והעלאתם לרמת ביטוי כ"כ מיוחדת! [ליצירה]
- [ליצירה] מעתיקה את תגובתי הקודמת גם לכאן- ואף נותנת לה משנה תוקפת ביצירה זו- יפה ביותר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש, נוקב, כואב. [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- זה היה ועודנו- מקסים, תמים, מתוק ועדין. חשבתי שפשר עוד ללטש, הנה רעיון שלי לעריכה מחודשת, וזו רק הצעת הגשה: ישבתי לכתוב לך שיר פרטי, בלעדי, רק של שנינו, שאף אחד לא מבין מלבדך ומלבדי, מלבדנו. כאשר סיימתי ניגן לי אותו שיר את נעימת חיינו, אבל את לא שמעת את צלילו... אז כתבתי כאן, מילים שכולם יבינו והם לא יהיו עוד- רק שלנו עדיף, כך נדמה, שנישאר רק אנחנו שנינו את ואני ונבין זה את זו, בלי שיר. [ליצירה]
תגובות