מומלץ לעבור על הפרקים הראשונים בספר. שלכם א.ד.ס אכזיפרי הנסיך הקטן, כוכבית שבע אז הגיע הנסיך הקטן לכוכבית השביעית . . . "שלום", אמר הנסיך הקטן. "ברוך השם", ענה המאמין. "מה אתה עושה?" שאל הנסיך הקטן, שראה את האיש יושב על ברכיו ומתכופף קדימה בראש מורכן. "נתפס לך הגב?". "אני מתפלל", ענה המאמין, והמשיך למלמל לעצמו. "הוא קצת מזכיר את איש-העסקים", אמר הנסיך הקטן בינו לבין עצמו. "שניהם מדברים לעצמם". "למה אתה מתפלל?", שאל הנסיך הקטן. "כי יש לי אלוקים", ענה המאמין. "לי יש שושנה עם ארבעה קוצים", אמר הנסיך הקטן והחל מתגעגע, אך מייד שאל: "מה זה אלוקים?" "אתה לא יכול להבין. אלוקים הוא נצחי ואינסופי", אמר המאמין. "גם אוקיינוסים הם נצחיים", נזכר הנסיך הקטן בדברי הגיאוגרף. "רק אלוקים הוא נצחי באמת. הוא ברא את העולם, והוא גם יודע הכל", אמר מאמין, "בעצם, הוא כל-יכול, אבל אתה לא יכול להבין את זה". "אלוקים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה?", שאל הנסיך הקטן בתום. "תפסיק לשאול שאלות טיפשיות! עכשיו תלך. אתה מפריע לי לעשות מצוות", אמר המאמין, ומדד בגד מוזר עם חוטים מוזרים עוד יותר בקצותיו. המקום היה עמוס ספרים. ריח טחב עמד באוויר, והנסיך הקטן החל להרגיש שלא בנוח. "המבוגרים הם באמת תמהוניים גמורים", אמר בקצרה לעצמו כשעשה את דרכו . . . לכל המגיבים, תודות ורוב שלומות. שתי הערות: אני מינימליסט, גם בכתיבה, וגם בכלל. ממקום זה, לענ"ד, בוקע, עולה מעיין השירה. אבל אשמח בוודאי לקרוא אם אי מי מכם יפתח וירחיב... ב': במקור נכתב הסיפור בעלון לחיילי הישיבה, ואין שם מקום לרוב... נ.ג. לאור תגובותיכם החד-משמעיות, החלטתי להוסיף את מה שנכתב בהמשך הקטע, שם בעלון לחיילי הישיבה. הביקורת איננה על היותי דתי, אלא על הצורה בה מופיעים הדתיים בתפישת אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ובעיקר בסביבה בה המגע הוא אינטנסיבי, כמו בצבא. מעבר לכך, זו איננה ביקורת, אלא בעיקר נסיון לעורר את החבר'ה. המשך הקטע הנ"ל: "היי, אתם שם! כן, מחלקת בייניש. אתם, המוזרים שקמים כל בוקר להתפלל, ולובשים קוביות מוזרות. שעושים רק שנה וחצי צבא כדי לחזור ולקרוא ספרים חסרי פשר עוד שנתיים (לפחות) אח"כ. שרבים עם הרס"פ על מחבת מסכנה שטיגנו בה גבינ"צ. שלא שוברים שמירה . . . חשבתם פעם איך אתם נראים בעיני החבר'ה האחרים? מה הם חושבים על המשחקים המוזרים שלכם עם החוטים מסביב לבסיס בימי שישי ("עירוב" למי שלא נתקל בנושא)? יצא לכם כבר להיתקל בשאלות מתעניינות? שאלות קנטרניות? ידעתם מה לענות? תמיד יש לזכור איך להתנהג ולהתייחס לאנשים שלא מכירים את הדת מגיל אפס. הם לא תמיד מבינים. לפעמים מתעניינים או סתם מקנטרים. בימי הביניים, נתפסו היהודים בעיני הגויים כיצורים דמוניים, שטניים. הם עם הלבוש השונה, המוזר, המעיינים כל הזמן בספרים גדולים עם כתב קטן. הנוהגים מנהגים משונים וחוגגים חגים מוזרים. המילה בה השתמשו אותם עמים לתאר התאספות מכשפים היא "שבש" – מעין סירוס של ה"שבת/שאבעס" היהודי. בגלל הסתכלות זו, בין השאר, החלו הפרעות ביהודים, מסעות-הצלב, גזירות, ושאר מרעין בישין. יש רק להביט בספרות העמים העתיקה, בפולקלור, כדי להבין מצב זה וכיצד ראו העמים את עמינו (לא שאני מנסה להשוות את ההסתכלות של החבר'ה החילונים עלינו חו"ח לכך, אך הכיוון ברור). רק תזכרו שאיך שאתם נראים בעיני הסובבים אתכם, כך הם יסתכלו אח"כ על הדת ועל המאמינים בה, כנראה, במשך כל ימי חייהם. אכן, זוהי אחריות כבדה. עלו והצליחו"