עובדי ה' באמת בלילה נתעוררתי לשמע דיבורים. אך מיהו זה המדבר? והרי פרשו להם כולם, ואיוותר אך אני בבית-המדרש, מתנמנם על שולחני. ואביט כה וכה וארא כי אין איש. ואוסף הבט - והנה זה פלא, ספרי בית-המדרש אשר קמו ונתקבצו, המה המדברים. ספרי איש שחים איש לרעהו על זכותם שזיכו וגודל מעלת הלימוד אשר עלתה בהם. ויפתח ספר הכוזרי ויאמר: "כתרו לי זעיר ואוכיח לכם גדולתי. בי למד איש והבן הבין עיקרי אמונה התלויים בי, ובסֹס ביסס ידיעת אמונתו. ויחקור בי ויעל בכפו מסוגיות הדת החשובות, ועל כן זכותי גדולה מזכותכם". ותעל מולו הגמרא ותעל על גב ערימת מפרשיה ותאמר דברה: "בוא ושמע: אם באימוץ השכל עסקתם - הרי בי נלמד ופולפל בסוגיות, ויגע מוחו בסברות עמוקות אין חקר, עד אשר בא לעמק השווה ויעל בכפו, ממעלות דעת קדושים, והרי זכותי גדולה משלכם". הודו הספרים בינם לבין עצמם, אכן - קא משמע לן. והנה אור מתנוצץ לו מבין הספרים, ויקום ויעל ספר "הזוהר" הקדוש. פתח ואמר: "בי ילף איניש רזין עילאין, עולמות דאיתגלאי ודלא איתגלאי, אף חקר רזא דבי-נשא, ויוסף חקור רזי אתוון קדישן בן כתיבן כולכון, ושנה ושילש עד אשר קנתה בינתו אפס קצהו של הסוד, וירא מראות אלוקים". כה סתם ושב למקומו, והספרים כולם נדו בראשיהם איש לאחיו. וימשיכו ויספרו הספרים, ויעל ספר ספר ויספר גבורתו ואת אשר נעשה בו. ויביטו ויראו והנה בצד, בוש ונכלם, עומד החומש. וישאלוהו: "וכי כל זכות אין בך?" ויען הספרון בקולו הדקיק: "את חטאי אנכי מזכיר. בי אין זכות המשכת אמונת ישראל. אף לא פלפול השכל ודקות המחשבה. גם חסרתי את לימוד הסודות והרזין. יהודי פשוט, אשר יגע כל יומו להביא טרף לביתו, פתח ועלעל בי, וכל תלמודו קרא בפרשת השבוע, ולא זו בלבד אלא שנפול נפל עלי בעייפותו כי רבתה, ויישן, וייטוף מרוקו עלי..." אז רעש בית-המדרש ורעדו אמות-הסיפין, והנה נפתח ארון הקודש ואור נגוהות מתוכו יצא, וקול גדול הולך וחזק: "שלך גדולה משלהם, שכך עלתה מלפני. ולא זו בלבד, אלא אף הרוק שנטוף נטף, ממנו יקומו המתים בתחייתם". כה דיבר ולא יסף. ואקיץ, והנה חלום.  תחיית המתים מן רוקם של אלו הממיתים עצמם באהלה של תורה, יגעים מעמל יומם, על פי מדרש ששמעתי מאחד מרבותי לפני שנים, עוד בישיבה התיכונית. ביקשתיהו ולא מצאתיהו. ואם אי פעם תמצאוהו, כתבו נא מהר את מקורו לי. שלומי.