מוקדש לך, באופן אישי
אם אתה מתכוון להתחמק
ממני,
בדרך כל - כך אלגנטית,
אז לפחות תן לי לעזור לך,
אל תעמיד פנים פתאום.
אל תתן לזה לנזול
לאט
לאט
לאט
עד שיבוא הרגע, שבו אבחין, שאני לבד.
[ליצירה]
בטח שמכירים! ואוהבים! אין כמוך... כולה עבר חצי יומ. מה אתה מתלונן שאף אחד לא נכנס?!? תתאפק...
ובכלל, מה שלומך יקירי? איך החיים? אני מקווה שאתה לא מתוסכל כמו שאתה נשמע פה...
ואגב, אם אנחנו פה, אהבתי את השיר. הוא העביר בי.. תחושה קלה, של עונג (-:
דנדושית
[ליצירה]
חובב יקר, סליחה על התגובה המאוחרת מאוד, רק עכשיו שמתי לב... המשפט הזה נכתב בשאיפה דווקא בגלל שזה קשה כל כך. לו היה זה קל, לא היינו צריכים לכתוב על זה תאוריות, היינו פשוט עושים. זה נכתב מהפחד לא להצליח. מהפחד שכן נקום בגיל 50 או60 ולא נזהה מי שעומד בראי שניצב מולנו....
המון בהצלחה...
דנדוש.
[ליצירה]
כלנית יקרה, כן, עבר הרבה זמן... לא הייתי פה לאחרונה.
בכל מקרה, לתהיתך: זה שרבונו אחראי פה על הענינים זה ברור, ולא משנה אם נסכים או לא. זה נועד להיות מעין קבלת הדין, קבלת עול מלכות שמים שכזאת...
[ליצירה]
לכל אחד יש רגעים שפתאום משתנים לו המשקפיים, ומה שהיה ברור מאליו, פתאום זז מול העיניים. אז נכון שזאת קלישאה, ואין כל כך מה לעשות, אבל תני לזה קצת זמן, ואל תפסיקי לקוות. והכי חשוב, שמיכת הפוך היקרה, אל תוותרי לעצמך, ואל תרימי ידים. וקחי בחשבון שלא תמיד זה עובר אחת ושתיים...
בהצלחה!
[ליצירה]
פחות בקטע הצורני ויותר ברעיוני:
גבורתו ואומצו ואמונתו של רועי קליין זכרונו לברכה נבעו מהעובדה שהוא סירב לברוח למרות שמין הסתם היתה לו אפשרות לפחות להסתובב ולסגת.
נצחונו, בין השאר ניצחון הנפש על הגוף, היה מותו.
מותו היה הניצחון ולא כניעה.
אני מבינה את הכאב של השיר, אבל הרעיון נראה לי הפוך מחייו וממותו של רועי.
תגובות