מוקדש לך, באופן אישי
אם אתה מתכוון להתחמק
ממני,
בדרך כל - כך אלגנטית,
אז לפחות תן לי לעזור לך,
אל תעמיד פנים פתאום.
אל תתן לזה לנזול
לאט
לאט
לאט
עד שיבוא הרגע, שבו אבחין, שאני לבד.
[ליצירה]
אוי כמה שזה מוכר! אתה כותב וכותב, וכל מה שיוצא זה ערימת מילים מגובבות שאולי מזכירות איכשהו את מה שרצית לכתוב וכל אחת כבדה כמו בלוק.
דווקא יצא לך שיר די טוב, יחסית ל"שומם ומחוספס"...
אהבתי.
דנדוש.
[ליצירה]
אני ממש זקנה, או מה? חייכתי לתגובת הנסיך הקטן על החופש מצד הילדים, אז בתור נציגת ההורים אני מודיעה שגם אני ממש אהבתי.
אחד הדברים שאנחנו באמת מנסים לגדל את ילדינו לפיו הוא האופי של הילד עצמו. מקווה שנצליח!
(ואגב, בנושא זה מומלץ מאוד הספר של הרב אבינר תורת אימך, שגם תומך בדעה זו) בעצם, מה אגב? אני בטח הזקנה היחידה פה שנמצאת בצד השני של המתרס....
אז לילה טוב ילדים!
ולדנה: אהבתי! המשיכי כך!
[ליצירה]
רן, נשמה, תודה על האמון. דעתך קלה בעצמך.
ואליך,יקירתי: יש במקורות צדדים לכאן וכאן. יש מקורות שאומרים שעל הבעל לכבד אישתו יותר מעצמו ויש שאומרים שתפקיד האישה בבית הוא להיות, פחות או יותר, שולחן או עוזרת. הכל תלוי מה אנחנו רוצים למצוא ובאיזה הקשר נאמרו הדברים.
חיפוש אמת מוצלח!!
[ליצירה]
עִברים דוברי גוֹיִּית- ועוד ביטויים יפיפים. מזכיר לי את תחושתי, שברור שיפלו השמיים, שברור שזה מהלך אלוקי, שיחזיר המון או יאבד אותם...
(ואני לא אומרת עכשיו שזה לא אלוקי, זה לא קשור...)
מעניין אותי לדעת מה התחושה שלך היום, הרבה זמן אחרי?(וזו שאלה באמת, לא מקנטרת.)
חוצמזה - אין לי מה להוסיף, השיר מדהים, העיברית מקסימה והאמת, עצובה כשהיתה.
שירך נגע בי. דנדוש.
[ליצירה]
יואו, זה מדהים איך לפעמים כל כך מעט מילים יכולות להכיל כל כך הרבה...
אני מרגישה את הכאב, הניסיון לאיפוק, להשלמה ואולי בעצם לא.
היש טעם להלחם?
השיר מקסים, המציאות פחות.
דנדוש.
תגובות