אדם מציץ נולד,

לאביו, ולאמו,

אדם לעמל יולד,

לחינוך על פי דרכו.

זועק הוא בבטן:

הבו רוגע ושלווה,

התירו לי לגדול

עם דרכי היחידה.

לא עוד תחליפוני

במהות אחרת,

לא עוד תכזבו,

לשינוי אדרת.

קבלוני כך,

זעיר וביישני,

תנו הזמן,הכוח,

לעולל שהנני.