הדשא של גבעת רם.
ירוק עד.
שדרה ארוכה
מצד אחד.
כאן אמצא שקט ושלווה.
מצד שני
אני מוצאת את עצמי
יושבת בוהה .
משתאה.
לנוכח החיוּת
כמה אושר יכולה להביא פיסת דשא?
[ליצירה]
אני אנסה להסביר
זה שיר שמדבר על הזמן שמתמסמס לו מבין האצבעות , שברוב הפעמים אנחנו לא מרגישים בו ורק לעיתים נדירות , ברגע של התבודדות - למשל בחוף הים בין הסלעים- מרגישים תחושה של פספוס על כל מיני דברים שקרו או לא קרו בחיינו , בעיקר בתחום האהבה..
מקווה שברור יותר ותודה על ההערה..
תגובות