לרקוד את האושר
לעוף עם הרוח
להרגיש את הלב מתפקע
ואת הדם זורם בי וצועק:
חופשיה, חופשיה, חופשיה.
עד כלות הכוחות.
לעצור ולהפנים: האושר לא בא מעצמו
כשיהיו בך כוחות
כשתרצי להיות מאושרת-
תהיי.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הרעיון מקסים, אבל הבחירה של כף יד, במקרה הזה לא נכונה לדעתי (בניגוד למקרה של העץ, שזה היה בדיוק מתאים). חפשי משהו אחר. הייתי אומרת בטן אבל יש בזה קצת בעיה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו... זה טוף. אני יכולה לתאר לעצמי את התחושה... --- אגב, האתר היום כבר ממש לא יכול להיחשב "קטן" (ואתה בהחלט יכול לטפוח לעצמך על השכם..).. לא שווה להעסיק עוד כמה אנשים שיתעסקו עם אישור היצירות? [ליצירה]
- [ליצירה] ... פוגע בך שזה נוטה לכיוון השמאל? נו, באמת. תתגבר. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יצחק בן - מרדכי, בקצב הזה, לא - תצליח לחקות את המקור!!! הלא - הוא שמואל לבית הירושלמי; שהרי! לא - שתלת כלל בדבריך, מקפים חסרי - פשר באמצע המילים. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן, אבל זה לא חרוז. זה לא נגמר ב"רים". זה לא אומר שזה רע, אף אחד לא קבע שהכל חייב להתחרז, פשוט ציינתי שאני לפעמים קנאית לחריזה (על חשבון המשמעות? לא יודעת. אבל אני מכופפת את המשמעות כדי שתתאים לחריזה, כי זה ממש חשוב לי), ואני בטוח הייתי חורזת את זה, איכשהו. אבל עזבי, תתעלמי.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ... טוף מאוד... (: רק- הייתי קוראת לזה "חלק ב' וחצי". זה יותר חמוד (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בגלל זה אמרתי שזה אחלה, והתכוונתי לזה. כי... זה ממש תלוי באיזו גישה באים לכתיבת שירים. הגישה הראשונה- כתיבה כדי לפרוק, כדי להתבטא, כדי להוציא על הנייר את מה שעל הלב.. וכו'. זאת יכולה להיות גם כתיבה שמעבירה מסר, אבל המטרה העיקרית היא להוציא, לפרוק. הגישה השניה- כתיבה אומנותית. נכון, בכתיבה אני מבטאת את עצמי, אבל בצורה מוקפדת. אני מכוונת את הכתיבה לקהל, לא פחות מאשר לעצמי. ולא רק ל"סתם קהל" (במרכאות, כי אין דבר כזה..), אלא גם לקהל שמבין בשירה מבחינה מקצועית. כמעט תמיד מתחילים מהראשונה, יש כאלה שמאמצים גם את השניה... אבל להישאר בראשונה זה לגיטימי לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יפה מאוד. דוגמה מעולה לביקורת שִירִית עדינה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הרבי מקוצק זה היה, כשחושבים על זה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בהחלט ממי (: [ליצירה]
תגובות