לשרוף את האהבה
זה בלתי-אפשרי
כי האהבה בעצמה היא אש בוערת.
ולכבות אותה?
מי אני שאדבר,
אם כבר אמר החכם מכל האדם
שגם מים רבים ונהרות לא יוכלו.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- הו, תיארתי לעצמי. גם אני לא אהבתי את הסוף. שי, אתה אורח בורח זורח מורח פורח צורח קורח? ושוב קראתי את זה. זה מעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- וואו, ממש תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- אתם לא מבינים אותי. לא יכולתי לתת לזה להמשיך להיות חלק ממני, לא הרגשתי שלם. אהבתי את הכתיבה בזה כל-כך, זה לקח כוחות נפשיים רבים ממני - כוחות נפש רבים השקעתי במשהו שסותר את השקפת העולם שלי, השקפת העולם הנכונה, בתסריט, שלמרות שעבדתי עליו הרבה ולא התפשרתי על רמתו, ברמתו הערכית היה חסר-דת. אז מחקתי, ניתקתי את עצמי מזה. ויש מדי-פעם בפנים הרהורי געגוע, לכתיבה, למחשבות בלילה על לאן מפלסים את הדמויות ובאיזה קצב העלילה תתקדם, ואיך ייגמר הפרק, אבל אני שלם יותר, יותר אמיתי עם עצמי, יותר לא מתפשר מבינים? [ליצירה]
- [ליצירה] --- נכנעתי זה בלשון עבר. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובות... "החזן הנודד" Take it easy. יש מודל בתקשורת (שאני לא זוכר את שמו) שמבטל את דומיננטיות המוען ושטוען שלטקסט יכולות להיות הרבה פרשנויות. לטקסט חיים משל עצמו. מילולית - בגלל זה רמזתי את הכל, ועובדה שזה גרם לחשיבה על המעברות. כשכתבתי את השיר בראש, מה שהיה היסוד, התבנית, היה שבסוף השמיים יזכירו שלא מדובר בפלנטה אחרת. שזה קרה. אודיה - תודה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] . [ליצירה]
- [ליצירה] --- חמוד! מתוק! נהניתי! [היה מוזר לי שבחרת דווקא בתמהונים לייצג את הריקנות.] [ליצירה]
- [ליצירה] --- מהי הטענה המסתתרת מאחורי היצירה הזו? זעזוע מכך שערכים מוחלטים לא מצליחים לקעקע את הנבזיות, אבל דחפים רגשיים ארעיים ואקראיים כן? --- אני מסכים איתך ועם חתלתול. ולמען האמת, קראתי כמחצית מן היצירה (השעה 3:08). [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני עייף, אז לא הבנתי. בלי השיער אני לא אותו אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה טוב זה. [ליצירה]
תגובות