הסיפור הזה הוא לא עלי, הוא על חבר שלי, וקיבלתי ממנו רשות לספר אותו (ככה שאני יוצא בסדר מכל הכיוונים). יום אחד חבר שלי עומד בטרמפיאדה, שזה ממש התחלה טובה לסיפור. המון סיפורים קורים בטרמפיאדה, כמו שפעם היו קורים דברים סביב למדורה השבטית או במפגשים אקראיים במעליות של גורדי שחקים. פעם מעליות לא היו כל כך מהירות כמו היום, כך שיכלו עוד להתרחש דברים בתוך מעלית. מעלית זה מקום מאוד נוח מבחינה עלילתית למספר סיפורים בינוני כמוני, כי יש ממש מעט פרטים תיאוריים שצריך להתעכב עליהם במעלית, כמה כפתורים, שלט או מראה. זהו. אבל כמו שאמרתי- זה כבר פאסה, עם מעליות-מהירוּת-הברק שלא מאפשרות לך לחטט באף בשקט וכבר אתה בקומה אחרי זו שרצית. אז היום הטרמפיאדה זה המקום לפגוש בו אנשים מעניינים, להיתקע איתם כמה שעות איכות בהן שניכם מנסים להעביר את הזמן וכאילו להישאר בְּקוּל, למרות ששניכם כבר מזמן רוצים להעיף בעיטה לאיזה בקבוק קולה רקוב, במקרה הטוב, או לחתולה השמנה שמתפדלעת במורד הרחוב במקרה הפחות פציפיסטי. חבר שלי, הוא בסך הכל רצה להגיע הביתה בשלום, כלומר לשבת שלום, וזה היה נראה בכלל לא סיפור, כי יש מלא טרמפים לאזור המרכז בשעות האלה, והוא אמנם לא גר באזור המרכז, אבל הוא גר באזור אזור המרכז, קצת ימינה. בכל אופן, אז קרה לו דבר קצת מוזר, שבעצם אותו אני רוצה לספר, כי אחרת מה סיפור פה? כבר הזכרתי שאני לא ספרן מי יודע מה אז כדאי שיהיה פה אזי שוס רציני, או לפחות בדיחה לקראת הסוף, או לפחות בדיחידה (זאת המצאה של "בלי סודות", חידה שבפתרונה מסתתרת בדיחה... הם לא היו כל כך חזקים בזה, "בלי סודות", מצד שני אנחנו היינו אז בני שנתיים בערך כך שאין לנו על מה להתלונן). במקרה שלנו- שזה הכי משתלם- קורה דבר קצת מוזר. הדבר הקצת מוזר שקרה הוא שחבר שלי פתאום הרגיש שהוא מבין פינית. דבר כזה לא קורה לבחור ממוצע כל יום (וחבר שלי הוא בהחלט בחור ממוצע כל יום). אתם יודעים, פינית, שפה שמדברים אותה איזה עשרה מליון איש שבחיים לא ראיתי, וגם חבר שלי לא ראה. אבל פתאום היה לו חיבור עמוק ממש לאזור הזה בנפש שלו, לאזור הפיני. כמובן שלא הייתה לו שום דרך לבדוק את זה, כלומר, עם כל זה שטרמפיאדה זה מקום שפוגשים בו אנשים ממש מעניינים שאתה יכול לפעמים להיתקע איתם כמה שעות עד שהם יגוללו בפניך את סיפור חייהם המצונזר, או לא מצונזר, כי מה אכפת להם ומתי הם עוד יראו אותך בחיים (חוץ מביום שישי הבא באותה שעה, אמן סלע), עם כל זה- פינים ונורדים לרוב לא תמצא שם. הם יותר ידועים בחיבתם לכרכרות. אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם, אז שידבר פינית, נראה אותו! אבל, אל"ף, זה היה כבר לפני כמה זמן אז זה לא יעזור מה שתבקשו עכשיו. בי"ת, להבין שפה זה לא בהכרח אומר שאתה יכול לדבר אותה, זה רגע אחד לפני. אם אתם לא מבינים את זה אז לא ברור לי למה אני מבזבז את הזמן שלי פה על אנשים שאין להם הבנה בסיסית בקליטת שפות. בקיצור, התחושה שלו הייתה כל כך חזקה באותו רגע, שזה האפיל על כל הטרמפיאדה, וכאילו פתאום ענן ענקי רבץ על כל האנשים והם נעשו פתאום חסרי צורה וחשיבות, ואולי אפילו עברו כמה טרמפים שם לאזור המרכז, ואולי אפילו קצת ימינה, אבל החבר שלי לא הרגיש את זה... זהו. זה פחות או יותר הכל. אני חושב שאולי לא הייתי צריך לספר לכם את הסיפור הזה, כי הסיכוי שמישהו יבין אותו כאילו הוא יצא לו, או לחבר ממש טוב שלו, מהקישקעס, הוא מזערי, וזה הופך את כל העסק לקצת זול, ופתאום מאוד מעייף... אני בכל אופן, ממש מאמין לחבר שלי, עד כדי כך שלפעמים אני חושב שאני מרגיש משהו דומה, אולי לא לגבי פינית, אולי לגבי סנסקריט. או שומרית. אבל אני יודע שזה רק בגלל החיבור העמוק שיש ביני לבינו... כנראה שהסיפור הזה צריך להיות מסווג בתור סיפור של "הייתם צריכים להיות שם".