לפרקים,
נובטים בי רגעי-פעם
מצמיחים מתוכם זיכרונות קרטון
שיקרסו לתוך עצמם
אם רק אנסה
לסמוך עצמי עליהם
ויעלו בלהבה
כשאך אמקד בהם
את
אור-מבטי
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למה ? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את המושג "זכרונות קרטון"... זה כמו לומר "חלומות פלסטיק" או "אשליות שעווה"... יש בצורת הביטוי הזו משהו מאד יפה, אני חושבת. [ליצירה]
- [ליצירה] נו...מה אחדש? טוב..כרגיל;-) [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי כ- 8 פעמים ואהבתי כל פעם מחדש [ליצירה]
- [ליצירה] בקריאה שניה שלך מצאתי את הדבר היפה הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי את 'זרעי קיץ'. רעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] * כמה מסתורי. כמה יפה. נהניתי מכל מילה [ליצירה]
- [ליצירה] טעות בידך לא, ידידי, אתה טועה. את ההשראה לא קיבלה רחל מההרים ומהכנרת, אלא מהגעגועים אליהם. הרקע לשירים הוא בעיקר חדר מתפורר בבית חולים, הו, כמה לא מרנין. (ועיין בשירי 'קינת רחל', שם, שם) [ליצירה]
- [ליצירה] נעתקה נשימתי ראוי היה האתר הזה לקום, ולא רק כדי שנקרא את השורה "איך הזמן נותן לרוח לפסל לי בפנים". נתת לי חומר למחשבה לשעה הקרובה... [ליצירה]
- [ליצירה] * מזכיר את השיר ההוא של ביאליק, שבו הוא, התלמיד, הולך וגדל בעוד השכינה הולכת וקטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד כתוב היטב, אבל חסר... סוף או שמא התחלה [ליצירה]
- [ליצירה] חזן - גם אם רבים אמרו זאת, הרי שהם ביטאו את ההרגשה ש-ל-ה-ם. ואילו בת מלך ביטאה את ההרגשה הפרטית ש-ל-ה. וכל קשר בין הדברים הוא מקרי בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] לעופים לעופים - בעיקרון, אתה צודק. אני מסכים כמעט עם כל מילה. אני לא חושב שהשיר הזה מפאר ומרומם, גם אם הוא לא ממש מביע ביקורת. ניסיתי לקחת תמונה שקיימת או לא קיימת במציאות, ולהציג אותה בפניכם. עיקר האפקט של השיר הוא בעיניי - כפי שביטאתי בכותרת שנתתי לו - יצירת הניגוד בין התוכן הזוועתי לבין המשקל הילדותי-משהו, המתרונן. ניגודים כאלו מעוררים בי מחשבות, תשומת לב הן לצורה והן לתוכן. הניגוד המזעזע הזה בעצם מקיף אותנו כל הזמן. למשל כאשר הטלוויזיה סוחרת במוות: היא מציגה בפנינו מהדורת חדשות מדממת במיוחד, שנקטעת באמצעה במקבץ פרסומות. ואחר כך באים במאים, לוקחים תערובות של רצח ואימה ורוקחים מהן להיט קולנועי שובר קופות. השיר דנן מנסה לרקוע על המסך הקצנה של ההתנהגות הזו. הנה, ניקח אירוע סופר-טראגי ונעשה ממנו מחזמר. למה לא. [ליצירה]
- [ליצירה] לטובי במיוחד שהילדים יעצמו עיניים... אל תבינו לא נכון, אני נגד יצירות פרובוקטיביות. אבל במקרה שלפנינו, זה יצא כל כך טהור... וגם נוטע תקוות: לפעמים אנחנו מסתכלים 'עליהם', על המבוגרים-עם-הילדים, כאילו אבדה מהם לחלוחית החיים. וכשאני רואה יצירה כמו זו, אני מסוגל להאמין שלא נגזר עלי להפוך לאחד 'מהם', כי יש גם אחרים (ואולי כולם?). תודה, אורנה. תבורכי [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! כמו אלתרמן! אני מת על המקצב הזה - שלוש-שלוש-שלוש - וסוף סוף מישהו מתופף אותו במדויק. גם החריזה ברמה גבוהה מאוד. אשריך! [ליצירה]
תגובות