[ליצירה]
לכל גיל יש את היופי שלו, ולכל שיר יש את היופי שלו.. אבל השיר הזה הוא יפה במיוחד : ). קודם כל, הרעיון שלכל דבר (במקרה זה גיל) יש את היופי שלו הוא רעיון מופלא - זהו רעיון השלמות הנעלה. כמה טוב היה לו יותר אנשים היו מסוגלים לקבל את הרעיון הנשגב הזה, שבו אשוב ואדון בעתיד בהרחבה. דימוי הנמלה הוא מבריק. לעיתים אנו מרגישים כך, נושאים על גבינו משא של שנים "על גב נמלי כפוף". איזה תיאור יפה בכדי לתאר את תלאות החיים. אבל אותו גב נמלי כפוף הוא זה שמסוגל לשאת עליו גם את האושר המגיע בצורת "גרגירים גרגירים", כלומר במנות קטנות וקצובות עד מאוד. והרעיון הזה מבטא את ההוויה האנושית המושרשת בנו - לפיה האושר הוא חמקמק ורגעי. בכל מצב שאנו נמצאים אנו נוטים לחפש דווקא את חוסר האושר, להתלונן ולבקר. אילו רק יכולנו להיות מאושרים ממה שאנחנו היום, עכשיו. וכאשר זו הוויתנו - מה נותר לנו מלבד לנסות ולאסוף גרגרים של אושר על גבנו הכפוף? מה אוסיף ומה אדבר - בשיר הזה יש כל כך מעט מילים וכל הרבה רעיונות מופלאים, והכל בקורטוב של רגש, בקורטוב של חיבור לטבע, לגשם, לנצח. שיר מופלא, שלוקח אותך רחוק. אהבתי עד מאוד!
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
אגב, רסיס- המשפט "קשה זיווגו של אדם וכו'" מדובר בזיווג שני, לא בראשון.
וכן. הכאב הזה חזק, וצריך לחשוב עליו- אפילו שהוא חזק. כמו על כל כאב, בעצם.
אני לא רואה סיבה למה הכאב שבשואה אפשר להעלות על הכתב כי "נוח" להתמודד איתו ועם הכאב הזה לא- אפשר להוריד מהליריות ולא לזרוק משפטים סתומים.
היצירה יפה, וכואבת.
[ליצירה]
---
רסיס לילה- אף אחד לא מנסה לטעון שאפשר להזדהות עם הכאב. אבל להתעלם??? הכותבים מנסים לשתף את הגולשים במה שעובר אצלם בראש. לא במה שעובר בראש של המשפחות שאיבדו את יקיריהן. גם זה אסור? האם גדולי משוררינו לא כתבו על האבל והשכול, על השואה ועל הגבורה? מצטער - אבל אני דוחה את הגישה שלך מכל וכל.