הייתי מוכן לעמוד מולך . בלב חשוף . מוכן לכל
למתוח אצבעותייך . אחת לאחת . ידייך
לחיבוק חזק . בכוח . מתיש את השדים
עוטף את לבך בחבישה הרמטית
אוסף את דמך שנשפך . בידי
ומשקה אותך
להרוות צימאונך
[ליצירה]
סוערה האבירה הלוחמת
אהובה,
אמצי אל ליבך את ההבנה כי מושגים כמו - מלחמה , כניעה... אין הם ניצחון ולא שקט נפשי אמיתי...
מצבים אלה יופנו אל אשר יופנו - תמיד ישאירו אותך חצויה.
והגורם המעורר בך מלחמה או מאלץ אותך לכניעה - אין הוא ראוי להיות לך או לכל נפש רגישה ויפה כשלך ל'אב'. רק הגורם העוטף אותך באהבה ובחוכמה אינסופית ויוצר בך חמלה ואהבה אינסופית לאחרים המשילה מעלייך את תביעות האגו והרחמים העצמיים והכרה כי אין היררכיה מוחלטת בקיום התובעת את כניעתך... אלא את הינך ככל בריאה אחרת מלאת יופי ואחריות הדדית לשאר הבריות וחלק שווה במעגל הקיום... הוא המלמדך לשנות את שביכולתך וברצונך ולקבל בהשלמה מלאה את שאין יכולה לשנות... הוא המלמדך כי אין את זקוקה ל'אב' אלא להכרה כי את עטופה באהבת-אב אמיתית ושלמה... אהבה רוגעת... אהבה בוטחת... הוא הוא 'האב האמיתי' !!!
לאב זה אין תביעות מיוחדות חוץ מאשר לאהוב את עצמך, את אחרים ואת החיים על כל צורותיהם . הטובות כמו הרעות... ללא שפיטה... בחיבוק ענק גם אם כואב...
בהמון אהבה
[ליצירה]
שיר ה
סוערה . יקירה
למה להשמיץ ? יש בי גם צדדים 'רכים'...
חלק מיצירותיי אינן כ"כ בוטות...והן עוסקות גם באהבה...ולא בהכרח ב'אהבה קינקית'...למרות שגם לזה יש מקום... : )
בכל אופן, בשיר זה כוונתי היתה לשיר אהבה-אכזבה כלפי אהובה [מעברי הרחוק] שהיתה מושא לאהבתי במשך תקופה ארוכה...
כך או כך - אין לראות בתגובה זו שלי הסתייגות מהאפשרויות שציינת...יש אפשרות גם להחלפת תפקידים... : )) : )) : ))
[ליצירה]
לחיי חופש היצירה וההבעה - ועמכם הסליחה
אנשים נחמדים וטובים...
ראשית, מצטער אם פגעתי ברגשות כאלו או אחרים בהעלאת תחושותיי על גבי דפים אלו...אך לא מצטער על עצם פרסומם.
יצירת אומנות כזו או אחרת, מוצלחת או לא, 'צנועה' או לא... הנה ביטוי לרגשות ומחשבות היוצר - בין אם הם גלויות בכוונתן או סמויות ומהוות מושא לפרשנויות שונות בידי הקהל הרחב. יצירה אינה אמורה רק להרשים לטובה או לעורר מחשבות 'נכונות' או 'טובות'...אלא גם לעורר שאלות, מבוכה ואפילו כעס...כל התחושות הנ"ל לגיטימיות, כיון שאנו אנשים שונים אשר מפרשים ומצפים לדברים שונים בחיים, ולא כל אחד מאתנו חי וצופה בחיים דרך אותה פריזמה של 'מסורת' או 'צניעות'...
מסורת או לא, צניעות או לא , התחשבות או לא... אלו הם ויכוחים משכבר הימים...אני וה'צנועים' לא המצאנו והתחלנו בהם וגם לא נסיים אותם...
בכל אופן, כל מי שלדעתו יצירה זו או כל יצירה אחרת באתר זה – שלי או של אחרים – פוגעת ברגשותיו העדינים...מוזמן שלא לקרא את היצירות... הוא אמנם עלול להפסיד מגישה צרת-מוחין זו, אך זהו הפתרון היחיד לעדיני הנפש שבנינו.
שנית, לאלה שכתיבה מעין זו כן מצאה חן בעיניהם...והכוונה היא כמובן ל' סוערה בת חורין' האמיצה לעמוד בפרץ...אז, תודה על המחמאה הכמעט מתנצלת...ותרשי לי להתייחס בחיוך וברצינות לשאלתך "כמה פעמים בשבוע...?", תשובתי לך היא: "תלוי בעוצמת הצטברות ה........מוזה !!!" - בתקווה שתשובה זו לא פוגעת באף אחד...
שלישית, אני בכל אופן – מתכוון להמשיך ולהתבטא בישירות ובכנות על גבי דפים אלו...ועם הגולשים הרגישים הסליחה...
ובאופן אישי - מתכוון להמשיך ולקבל כל תגובה שהיא בשמחה ובברכה...
[ליצירה]
משעשע ויפה
אחלא סיפור שבעולם !!! השתעשתי ואפילו הצלחתי להיזכר בעולמו של סבי ועדתו...
אינני יודע אם עולם זה מוכר לך, אך הצלחת להעביר את התחושות הכי אמיתיות בצורה כ"כ מצחיקה וכשרונית !
[ליצירה]
[ליצירה]
שיר בכוונה תמימה...
אל 'ממזר פרחים' וכל שאר המבועתים...
מדובר בשיר המביע את יחסיי המורכבים ל - כתיבה או מילים...ולאו דוקא אל נשים...
אבל תודה בכל אופן על התגובה...
תגובות