[ליצירה]
*
קוראת. קוראת שוב. מנסה לגבב מילות תגובה. מוחקת. עוברת לדברים אחרים. עוברות כמה שעות. נכנסת. קוראת. הופכת נוירוטית קנאית ובה בעת מתמלאת רוך. אל תשאל איך. סוגרת את החלון. בורחת לעיסוקים אחרים. חוזרת שוב. עכשיו. 4 לפנות בוקר לא נרדמת. ויודעת. שביום שאצליח לכתוב מהמקום הברור הזה, שרק אמת צרופה בו-אמות.
בטוחה שהשנה החדשה תאיר לך פניה.
[ליצירה]
אויש.
ציער אותי ממש, בין אם נכתב בגוף ראשון ובין אם לאו...מכירה גם מקרוב כמה כאלה (גברים ואפילו נשים למרבה הצער...) שזה המקום אליו הם בורחים...:-(
[ליצירה]
מביט הפתעתני...
ממתי אנחנו אחראים לחזרה בתשובה של ההמונים פה? אני מצדיעה לאומץ שלו, כחלק מתהליך זיהוי הריקנות והכאב שמוליך אנשים לצ'וטט ככה. אם יכולה לבוא גאולה כלשהיא מהמקום העצוב הזה, זה דווקא ע"י החשיפה לרבים ותחושת הצער ההלם או הכאב שזה גורם לאחרים לפעמים יכולה לתת פרופורציה נכונה, כי כשנמצאים בתוך מקום קשה ורחוק (בעולם הוירטואלי או מחוצה לו) מאבדים אותה ..
אני מעריכה את האומץ לפרסם את זה דווקא כאן, כי בכל מקום אחר זה היה מתקבל בהנהון סלחני מקסימום ופה, דווקא פה, זה מקבל את ההד הנכון לענ"ד
וליבי איתך בן.
אני אמנם לא יודעת אם אני נמצאת בדיוק באותם מקומות, אבל כמו שכתבתי ב"קירבה-הגירסה המלאה" לעולם הוירטואלי יש יכולת ללחוץ לנו על הרבה כפתורים בעיתיים...
תגובות