[ליצירה]
בהתחלה חשבתי, וואי הצדק עמך..הב לי רסיס מרסיסייך...ואז...חשיבה מעמיקה יותר הביאה אותי להסיק שבאדישות הקהה יש צד מבורך מאוד גם כשמדובר בך עצמך ולא רק בדמויות הטלויזיה שנהרגות השכם והערב.. והזעקה חייבת לבוא בזמנים קצובים ולתקופות קצובות, כי אם לא, עוד בחיינו ניקרא מתים ..
ואגב, לא בטוחה שכל אחד יזעק אם יוודע לו שהוא ימות בפיגוע...יש בזה גם צדדים אחרים
[ליצירה]
טוב הייתי חייבת לומר
שלא רק שזה לא נורא ללכת לסרט לבד-לפעמים זה עדיף. בתור אחת חובבת קולנוע איכותי שלא תמיד מוצאת פרטנרים לטעם, הלכתי המון לבד, גם בעיר מוצאי, גם בשאר חלקי הארץ ואפילו בחו"ל. ותאמיני לי שלכרטיסנית ה הכי לא מזיז בעולם. זו תחושה שלנו...
[ליצירה]
מממ....
תודה על התגובות. ממ נדמה לי או שיש נטיה לנשים להגיב בחוזקה על סיפורים כאלה יותר מאשר גברים?
נ.ב.ההדגשה המסיבית לא מכוונת, אבל אין לי מושג איך למחוק אותה. רק הפלאש בק אמור להיות נטוי ומודגש.
[ליצירה]
ואולי
זו הדרך היחידה לחיות , בין הצורך לשתוק את אותם רגעים ובין הצורך to put them down in words, כשכל פעם ידו של צורך אחר על העליונה....
עוררת בי תהייה כתמיד:-) תתקרבי עוד- - -
[ליצירה]
צליחה גיברת כישרונית
זה לא חכמה להגיד שאת יכולה גם בלי סופים טובים-סטורי אוף יור לייף וכו...משו עדיין נשאר אופטימי. אני אומרת, תנסי פעם סוף פיכסי ממש. לכולם. כל הגיבורים טובעים בדלי הגלידה הנוזלית ולא שבים עוד.
זה משחרר, כמעט כמו בכי....
אוהבת אותך אחותי.זו האופטימיות הכי יציבה שאני מכירה...
תגובות