בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
טוב, ממש במקרה..
התגובה שלך משכה את צומת ליבי.
ממש אין צורך שאני אגיב, ניסיתי למצוא הגיון, אך לא.
את בעד צניעות, או נגד?
ההקפדה נראית מיותרת למרות שאת בעדה?
חוסר הצניעות תורם להרגשה הטובה שלך אע"פ שאת נגדה?
שיהיה לך שבוע טוב, ולכל עמישראל,
יצחק.
[ליצירה]
לא מסכים!
המשל אינו קשור לענייננו!
כשאני מדבר עם מישהו בטלפון, אני לא אומר כי 'עד שלא אראה אותו הוא חסר דמות', אני יודע שרמת הקליטה שלי במפגש הנקודתי הזה, מוגבלת. וגם אם אראה אותו, ודאי שלא אוכל לומר שאני מכיר אותו, עד שאדבר איתו, וכן הלאה, לרבדים עמוקים נוספים.
על סמך הניסיון, ועל סמך הבנת מגבלותי, אני מבין כי יש דברים שלמרות שאיני יכול לפגשם, הם קיימים.
לא אכפת לי להאמין במציאות אותו בובו, אבל אין לי גם סיבה לעשות זאת.
קיצור, משל מלך הודו בכוזרי.
אני מאמין בא-להים שנגלה אלי באותות ובמופתים, ושברא את העולם, שהגביל את המוגבלים, ומתוך כך אני מסיק כי הוא נעלה מטבע, למרות שלא נפגשתי אתו במסגרת אינסוף.
אבל להגיד שא-להים הוא טבע, הרי זאת עבודה זרה, ולאו דוקא כפירה, כמו שהסכימו גדולי הדור ההוא ושלאחריו, וכמו שמורה השכל הישר.
אשמח להמשיך, אם זה לא מלאה אותך מדי.
ברכה ואור,
יצחק
[ליצירה]
...
מה, מה אתה מתלונן, ילד? תראה כמה תגובות נתנו לך!
ועכשיו יש לך עוד אחת ממני. (בהקדשה אישית)
תמשיך לכתוב, מי יודע, אולי יצא ממך משו בסוף...
בהצלחה!
:)
ובקשר לשעות הלילה מאוחרות- הבעיה הזו חוצה יבשות, חבר'ה, אנו מקימים בזאת קבוצת תמיכה.
מי שרוצה להצטרף, מוזמן.
[ליצירה]
תהיה בריא
אתה, ומי שאישר את היצירה.
ופעמיים קבסולומט ביום.
טוב, אני חושב שהמסכנה מהסיפור מתבקשת...
אם היו הורגים את המתאבד השני בעודו ילד, ומפיקים לקחים מהפיצוץ הראשון, היו נמנעים הרוגים.
אלא ש...
אנחנו מטפלים רק בסימפטומים, במקום לפטור בעיות, נפשיות, בריאותיות, חברתיות, בטחוניות. יהי רציון שנצא מזה.
אמן.
[ליצירה]
לפני שאסגור-
כל הגדרה בא-להות היא עבודה זרה, ואם תרצה- הגשמה.
חלילה לומר שהמקובלים נתנו הגדרה כלשהי לקב"ה. מה שעשו המקובלים היה להסביר את הגילויים, היחסים, והמידות, חלילה לא את העצמות.
או, כמו שבעל התניא אומר: "השינוי הוא רק אל המקבלים".
וחלילה, מצד שני, לומר שהרמב"ם כפר במשהו.
ולילה טוב.
[ליצירה]
גם אני רוצה
וברשותכם, אני הדל
גם אצטרף למעגל,
ולא שיש לי מה לומר
אולי הטעם קצת נגמר,
אחרוז לי עד הסוף המר
ואתיחס למאמר.
אתה בשירתך כתבת
סיפור ילדות (ספר לסבתא)
עלי חייל אשר נחמס
נבזז, נשדד ונהרס,
בהלקח ממנו תוף
במעבר שעל החוף
אכן, סיפור עגום, אומר,
אך יש כאן עוד איזה דבר
וסלח לי אם אכתוב מוסר,
זה רק אני המיוסר
סיפור זה הוא סיפור כמיהה,
לתוף חסר, להגשמה,
רצון לבא לידי שלם
אך לא רצינו לשלם...
אנחנו אשמים בכך,
הכסף כביכול נחסך
אך האמת העגומה
עכשיו עצוב על הנשמה.
כי לא נתנו לה יותר
כי העדפנו לוותר
על עוד קצת עומס, עוד משקל
בחרנו בנוחות, בקל
עכשיו נותרה הנשמה
כל כך תלושה ושוממה
רק שני מקלות כל שנשאר,
מזכרת מימי עבר,
של תוף גדול אשר אבד
אך לא עזבה תקוה לעד
נותרו רצון וזכרון,
השיר מראה שיש חזון,
אם תאמין שיאוש אין,
אזי תוכל גם לתקן...
סליחה אם את השיר הרסתי
ובין המתדיינים נכנסתי,
פשוט עברתי בסביבה
-האוירה פה חביבה-
החלטתי שפשוט אכתוב,
מה שיצא, אם רע אם טוב.
הרבה הצלחה,
יצחק
[ליצירה]
כמו שאני הבנתי-
"גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח).
לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים.
ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון.
בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים.
למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע.
אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל.
תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר.
תגובות