בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
טוב, אשא את דברי לעם
האמת היא שאני לא אוהב להסביר יצירות שכתבתי, ומהסיבה הזאת בדיוק אני כותב אותם ולא מסביר.
אבל כאן זה מתבקש.
יקירי, תודה על התגובות האוהדות, אבל חפציבה לאופר היא לא סתם דמות אקראית, היא נעלית מכל אקראיות. היא האקראיות בעצמה, ומתוך כך קשה להתייחס אליה בסתמיות. נהפוך הוא, היחס ה-א סתמי מתבקש כאן, אם לא העל-סתמי. יתירה מכך, חפציבה, על אף היותה דמות ספרותית, יש לה חיים משל עצמה, ולרוב היא מובילה את הכותב, ולא ההפך.
ניתן לקרוא יצירות נוספות אודותיה בשאר יצירותי.
לתרומות וכו'...
תהיו בריאים, וסליחה אם הכבדתי (זאת היא- אתם יודעים...).
בהצלחה לכם,
יצחק,
נושא כליה של הגבירה.
[ליצירה]
יש עוד סיומים אפשריים
יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם:
הסוף הציני:
אפילוג:
פסיכולוג הוא לא מטה קסמים, כמו שאמרה האמא, אבל יש דברים שכן יכולים לפתור בעיות בין רגע. במפקדה תת קרקעית בעירק שוגר באותם רגעי שיחה טיל סקאד אשר שם קץ לבעיותיהם באחת.
[ליצירה]
את הכותרת לא קוראים
יפה יפה. נהניתי.
לאה רבין בטח היתה אומרת שהיא מרגישה שרוצחים שוב את יצחק המנוח...
ומסכן מאיר. מנסה לפזר פרובוקציה שמאלנית ולא הולך לו. תלמד נחישות משמואל ירושלמי. תמשיך, אתה בוחן טוב לאורך רוחנו.
ואהבתי את ההסבר של ערוגה.
[ליצירה]
לא בהכרח
"... בעיניו היו שרות ציפורי גן עדן...
ואני חשבתי בקפידה ילדותית,
החיוך אינו ראוי לבעל זקן,
אינו ראוי לבעל הלכה,
אינו ראוי לאב..."
זלדה, פחות או יותר (מהזיכרון)
זה לא ממש ככה.
צריך לחשוב על הקונפליקט הזה בכנות.
מצד אחד קדושה, מצד שני חיים.
הילכו שניהם יחדיו?
אני בעד.
ומי שבאמצע, תתיחסי אליו איך שאת רוצה.
אני- האחרון שיצחק עליו.
[ליצירה]
יפה
להיות דתי בחו"ל זו צביעות.
החילוני הגדול ביותר, אתיאיסט ככל שיהיה, מושפע מהארץ באופן סגולי.
יותר קל להחזיר מישהו בתשובה מאשר להוציא אותו מהגלות.
בארץ הרבה יותר קל לקבל הרגשות של קדושה.
"כל ההולך ד"א בארץ ישראל (ומהרהר בתשובה- מוסיף הרב מרדכי אליהו), עוונותיו נמחלים"
...אנחנו אוהבים אותך...
תגובות