בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
לפני שאסגור-
כל הגדרה בא-להות היא עבודה זרה, ואם תרצה- הגשמה.
חלילה לומר שהמקובלים נתנו הגדרה כלשהי לקב"ה. מה שעשו המקובלים היה להסביר את הגילויים, היחסים, והמידות, חלילה לא את העצמות.
או, כמו שבעל התניא אומר: "השינוי הוא רק אל המקבלים".
וחלילה, מצד שני, לומר שהרמב"ם כפר במשהו.
ולילה טוב.
[ליצירה]
ובכן..
השיר מכוון כלפי משהו מסוים?
כלומר, קם לו איש אחד בבוקר, מכין נס קפה, שומע מוסיקה קלה ומחליט ש- "לא עוד, הגיע הזמן להפסיק עם פצצות האטום האלה!" -כאילו, מה..
לא שאני נגד שירי מחאה, אבל אולי כדאי להסביר מה ההקשר.
המשפט האחרון היה חביב. שני משמעויות לגרעין- צמיחה או חורבן. טוב, שוין.
[ליצירה]
יווו!
איזה כיף, איזה כיף, לא הבנתי כלום ונהנתי עד כלות...
איזה שיר כיפי, עם משקל מצויין, וחריזה איכותית.
כיף לך וכיף לנו וכיף ליקום
תודה ומזל וברכה- זה עצום!
תזכה למיץ,
יצחק
[ליצירה]
ואולי הם שתקו בגלל...
שהם פשוט היו מאושרים על כך שהם בארץ. משום מה כל המהפכנים, המורדים, לוחמי החופש והשויון נראים לי כל כך אנשים של יאוש. השאלה היא איך אתה רואה את המציאות; יש מה לתקן, לא אכחיש, אבל גם יש כל כך הרבה על מה לשמוח, באמת. זה שאנו כאן בארץ, עם ממשלה שלנו (כבוד!), ואנשים כל כך טובים, זה דבר שהרבה דורות של גלות חלמו עליו.
יש לאן להתקדם, אמת, אך לא מתוך כעס, כי אם מתוך חדות יצירה. נסה זאת, הו שמואל יקירינו!
הרבה ברכה ורוב טוב!
החותם בדמע,
יצחק.
[ליצירה]
ובכן..
ניסחת את זה יפה, "תאגיד המשוגעים-לנצח" (או באנגלית-madforever inc ) , אני סתם הסתבכתי עם המילים.
ולך, נעם יקירי- אתה צודק, כל שמחה, נובעת מאמונה. אנחנו מאמינים בקב"ה ולכן אנחנו שמחים, אבל אני כתבתי את השיר למכנה רחב יותר של אנשים.
יש גם אנשים לא מאמינים ששמחים. כמובן, שמחתם אינה שלימה, אבל גם היא במקום (ולפעמים יותר מאנשים מאמינים)
ובעומק- גם השמחה הזו, הרדודה, נובעת מאמונה. שהרי אדם כופר לא יכול להיות שמח. הוא יכול להנות, לגרות את החושים, אבל הוא לא ישמח, כי אין לו סיבה. אין תקוה, אין ידיעה כמוסה בלב שצריך להיות טוב, אין אמון בעולם ובבני האדם. לכן גם אין במה לשמוח.
אבל סתם אדם מהשוק, יכול לשמוח בצדדים הטובים שהוא רואה במציאות.
משהו פנימי בלב (אנחנו קוראים לזה נשמה), אומר לאדם שיש תקוה, שהטוב הוא העיקר והרע הוא החולף.
"וישמח את עמו אפילו על ידי מילי דשטותא..." (רבי נחמן)
תגובות