הוגה דעות
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני כמעט בטוח שכבר פגשתי את אליהו גוטנפרב שלך בתור רב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לומכירה אותו, אבל... חמודי! [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אולי זה היה צריך להיות "הוזה דעות"... אני, עכ"פ, ציירתי ורק אח"כ חיפשתי שם. על האליהו גוטנפרב אני סגור. זה חייב להיות הוא. [ליצירה]
- [ליצירה] , אבל למה הוא שותה כל כך הרבה? [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק.גם השם מתאים...בטוח שותה עם אף אדום שכזה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב.. יפה, כתיבה סוחפת. למרות שלא ממש הבנתי, (אולי גם לא ממש ניסיתי?) ולמרות הכותרת שקצת הרחיקה, ממש אהבתי. פשוט לעבור על המילים, למשש את התחושות, זה ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אשא את דברי לעם האמת היא שאני לא אוהב להסביר יצירות שכתבתי, ומהסיבה הזאת בדיוק אני כותב אותם ולא מסביר. אבל כאן זה מתבקש. יקירי, תודה על התגובות האוהדות, אבל חפציבה לאופר היא לא סתם דמות אקראית, היא נעלית מכל אקראיות. היא האקראיות בעצמה, ומתוך כך קשה להתייחס אליה בסתמיות. נהפוך הוא, היחס ה-א סתמי מתבקש כאן, אם לא העל-סתמי. יתירה מכך, חפציבה, על אף היותה דמות ספרותית, יש לה חיים משל עצמה, ולרוב היא מובילה את הכותב, ולא ההפך. ניתן לקרוא יצירות נוספות אודותיה בשאר יצירותי. לתרומות וכו'... תהיו בריאים, וסליחה אם הכבדתי (זאת היא- אתם יודעים...). בהצלחה לכם, יצחק, נושא כליה של הגבירה. [ליצירה]
- [ליצירה] יוווו יפה וחזק... יש'ך את זה! אהבתי. :) (חיוך) [ליצירה]
- [ליצירה] ;) גם כן אוהב ישראל... [ליצירה]
- [ליצירה] ולוואי מה שתגיד... [ליצירה]
- [ליצירה] לא היא למעשה בחירת ליבו של אחי (אני היא אחותו של יצחק) והוא עוד לא מצא אותה. את האמיתית. [ליצירה]
- [ליצירה] הנוף הישראלי מתחלף בנוף שומרון... ארץ אויב... צורם משהו. חוץ מזה, כתיבה יפה, סיפור נחמד. תמשיך, תמשיך! מחכה... [ליצירה]
- [ליצירה] אה... קלטתי ת'עניין מהשורה הראשונה... שקוף מדי. אבל יפה, בכולופן. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... לי זה לא הזכיר שום סרט, אבל בהחלט הזכיר את 1948 של ג'ורג' אורוול. אני אישית זרקתי אותו מהיד (לא ממש, כי הוא לא היה שלי), בגלל שמפרק לפרק הוא נהיה גס יותר ויותר. על כל פנים, אהבתי את ההתחלה, למרות שהבנתי שהסוף לא נגמר בטוב. הסיפור ההוא מתאר, בצורה כמעט אמינה, איך האנשים לומדים לדכא את הרגשות שלהם, ואיך המשטר גורם להם להתכחש להרגשות ולידיעות פשוטות. "...אבל זה דמיון מנותק, ילדתי, העולם הרבה יותר טוב ממה שנראה, מסתבר..." בכולופן, הסיפור שלך כתוב יפה. שכוייעך. [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד הוא לי להגיב ראשון על יצירה כל כך מוצלחת... ממש ממש מוצלח. נהנתי מאות. מי יודע, אולי עוד יגיע אי פעם הקטע של "עתה עתה בני חורין בני חורין..." [ליצירה]
תגובות