הוגה דעות
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני כמעט בטוח שכבר פגשתי את אליהו גוטנפרב שלך בתור רב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לומכירה אותו, אבל... חמודי! [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אולי זה היה צריך להיות "הוזה דעות"... אני, עכ"פ, ציירתי ורק אח"כ חיפשתי שם. על האליהו גוטנפרב אני סגור. זה חייב להיות הוא. [ליצירה]
- [ליצירה] , אבל למה הוא שותה כל כך הרבה? [ליצירה]
- [ליצירה] מצחיק.גם השם מתאים...בטוח שותה עם אף אדום שכזה. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאני הבנתי- "גושים" מסמל את הפראיות והגסות של החימר, שמכסה על העדינות והרוחניות של הכותבת (חימר- חומר, מול רוח). לעמוד בצד, מראה על עמידה פסיבית, נטולת חיים. ו"לא לנשום יותר ממני" רומז על שמירה על מינימום חיות וכן על מסלול קבוע, בלי עליות וירידות, שגרה של קיפאון. בסוף אנחנו מגלים שעם כל העטיפות והכיסוי העב, למרות שמגיעים לידי ביטוי רק הדים, זה גילוי של הפנים. למה זה יכאב? באמת שאני לא יודע. אבל אולי בגלל שהשתרשה החשיבה שאין לפנימיות עמידה עצמאית בעולם הזה. וחבל. תודה לך, שהשרת אלינו כמה יצירות מבין החימר. [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף ה'הומוריסטי': "די, מספיק, אבא, אמא..." אמר יוסף בזעזוע. הוא הביט בהוריו המתוסכלים בחוסר אונים. "די, תרגעו", אמר. הם אף פעם לא יתבגרו, חשב לעצמו. הוא יצא מתחת לפוך הכבד ונכנס לתוך נעלי הבית שלו. אמו התייפחה חרישית. "יהיה בסדר", הוא הרגיע את הוריו כשהרים את הקלסר מהרצפה והניח אותו על המדף, "אני ארד להכין לנו מרק לצהרים", אמר, וכבר נשמע קול דשדושיו במדרגות, בדרך למטבח. [ליצירה]
- [ליצירה] תהיה בריא אתה, ומי שאישר את היצירה. ופעמיים קבסולומט ביום. טוב, אני חושב שהמסכנה מהסיפור מתבקשת... אם היו הורגים את המתאבד השני בעודו ילד, ומפיקים לקחים מהפיצוץ הראשון, היו נמנעים הרוגים. אלא ש... אנחנו מטפלים רק בסימפטומים, במקום לפטור בעיות, נפשיות, בריאותיות, חברתיות, בטחוניות. יהי רציון שנצא מזה. אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי הם שתקו בגלל... שהם פשוט היו מאושרים על כך שהם בארץ. משום מה כל המהפכנים, המורדים, לוחמי החופש והשויון נראים לי כל כך אנשים של יאוש. השאלה היא איך אתה רואה את המציאות; יש מה לתקן, לא אכחיש, אבל גם יש כל כך הרבה על מה לשמוח, באמת. זה שאנו כאן בארץ, עם ממשלה שלנו (כבוד!), ואנשים כל כך טובים, זה דבר שהרבה דורות של גלות חלמו עליו. יש לאן להתקדם, אמת, אך לא מתוך כעס, כי אם מתוך חדות יצירה. נסה זאת, הו שמואל יקירינו! הרבה ברכה ורוב טוב! החותם בדמע, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד הוא לי להגיב ראשון על יצירה כל כך מוצלחת... ממש ממש מוצלח. נהנתי מאות. מי יודע, אולי עוד יגיע אי פעם הקטע של "עתה עתה בני חורין בני חורין..." [ליצירה]
- [ליצירה] יפה בהתחלה חשבתי שזה בזבוז של רעיון לסיפור טוב, עם פאנצ'ליין מוצלח, או אפילו רמיזות ישירות, אבל עם קריצות למוסד ה'דייטים'. אבל ככל שהמשכתי הבנתי שזה לא עוד סיפור, עם קצת ציניות וכל הדרוש. זה מעין תפילה \ משאלה \ תובנה, משהו מהלב. נו, עוד תמצאי, בעזרתו, את ההוא... (וגם אם הוא חומרי מדי - אל תיבהלי. את יודעת - בנים...) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני מתלבט אם זה ראוי לתגובה... מה זה? ומה עושה שם הטלויזיה? תמהני. [ליצירה]
- [ליצירה] את הכותרת לא קוראים יפה יפה. נהניתי. לאה רבין בטח היתה אומרת שהיא מרגישה שרוצחים שוב את יצחק המנוח... ומסכן מאיר. מנסה לפזר פרובוקציה שמאלנית ולא הולך לו. תלמד נחישות משמואל ירושלמי. תמשיך, אתה בוחן טוב לאורך רוחנו. ואהבתי את ההסבר של ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] בא ארצה יהיה נחמד... בארץ ישראל אין השגחה של כוכבים או מזלות, "עיני ה' אלוקיך בה", נשמח אם תבא... [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ... האמת היא שזה נאמר בהשראתו. [ליצירה]
תגובות