כשאחזור מהרחוב
בו ינופצו החלונות
של אוטובוסים נושאי אבק, ואפר
שהובא זה מקרוב
מתוך המחנות
להיטמן באדמתי המשוספת
התחכי לי, להפחית
את הכאב המנוכר,
דואגת כמו תמיד ומתחשבת,
ללקוט שברי זכוכית
מתוך גופי המר
ולחבוש את הפצעים ביד אוהבת?
האיזכור הזה, בנשימה אחת של "מחנות-המוות" ו"האוטובוסים המנופצים" (הטרור הפלסטינאי של ימינו)- זה בהחלט במקום! חיות-האדם האלה, הפלסטינאים, אכן- גרועים כמו הנאצים...כן, בהחלט במקום! שיר חזק, וטוב שכך!
זה לא האוטובוסים ולא המחנות,גם לא הקבורה ה"אגבית" באדמה הקרועה,
זה האיסוף והטיפול ובעיקר הדאגה,שבזכותם,ממש כמו אצל החלונות המנופצים של ג'וליאני,-ממילא למה שקרה כבר אין כל כך משמעות.
שיר יפה מאוד.
[ליצירה]
אוי זה מזעזע...
האיזכור הזה, בנשימה אחת של "מחנות-המוות" ו"האוטובוסים המנופצים" (הטרור הפלסטינאי של ימינו)- זה בהחלט במקום! חיות-האדם האלה, הפלסטינאים, אכן- גרועים כמו הנאצים...כן, בהחלט במקום! שיר חזק, וטוב שכך!
[ליצירה]
לא רוצה להרוס פה לאפאחד את ההתלהמות,אבל
זה לא האוטובוסים ולא המחנות,גם לא הקבורה ה"אגבית" באדמה הקרועה,
זה האיסוף והטיפול ובעיקר הדאגה,שבזכותם,ממש כמו אצל החלונות המנופצים של ג'וליאני,-ממילא למה שקרה כבר אין כל כך משמעות.
שיר יפה מאוד.
[ליצירה]
---
קצין שירשורים (מזן ממזרים)
איננו רועה בשדות של זרים
וכאן המקום אודותיו לסנגר:
שהנ"ל כקצין (או אולי רק חוגר)
את זמנו מבלה רק בתוך שדות האש
ובודק שירשורים - בין מוקש למוקש,
וליתר דיוק - אם זה עוד לא מובן
ממזר הפרחים הוא חייל נאמן!
ואשר למרב - בשליחות ההורים
היא אכן מבלה בשדות של זרים,
אך מכאן עד לרמז (מרושע לא מעט)
כאילו בכל מורשתה היא תבעט,
גדול המרחק כמו ניו יורק עד מוסקבה
וכמו איסלנד עד כף התקווה הטובה.
בקיצור אורנתי - עוד מרב לא יורדת
והיא עם כולנו תשוב למולדת!
[ליצירה]
----
ממזר - אני חייב למחות -
מסיר את כל המסכות
וזה לדעתי לא אתי
לחשוף באופן אינטרנטי
את שמות כל המשרשרים
וגם היכן כולם גרים!
הגזמת קצת ממזר! תודֶה!
אותך לבטחון שדה!
אז יאללה כבר מספיק ודי
ממזר הרי זה לא כדאי
שתרותק שישי-שבת
בגלל תלונה של הקב"ט...
[ליצירה]
אפילוג
כבר תם הוויק-אנד כאן בחו"ל
צריך לחזור אל המסלול
וגם מרב בת-הנדודים
צריכה לחזור ללימודים
לכן לכל המשרשרים
(ובמיוחד לממזרים)
נאמר תודה על הפיוט
בא זמן לשוב לפרטיות!
וכדי ש- להסיר ספק
נאמר לכם משם הרחק:
מרב איננה למכירה
והיא בת-ישראל כשרה!
לא בת-תימן וגם לא צפונית
כי אם לעת-עתה "קייפטונית"
והיא איתנו מתעתדת
לחזור בסוף גם למולדת!
וכהוכחה לכך פה שמתי
שוב שיר ראשון שכאן פרסמתי
ראשון פרסמתי - לא בכדי
כי שמו הוא נוף מולדתי:
באבי המזדקן
כבר זרקה שיבה טובה
שם הבית מתרוקן
שם אימי האהובה
אורלוגין עודו נושם
כל שעה עודה קצובה
בעצבות שאין לה שם
כאן נולדתי, כאן אגווע
מקצה ועד קצה
בעבותות אהבה
נקשר אל נוף מולדתי
נבלע בתוך כאבה
אם ארצה או לא ארצה
הייתי כאן בעבר
בטרם עוד נולדתי
הייתי כאן בעבר
עד קצווי הזכרונות
עוד מושיט ידי לגעת
עד קצווי אלפיים שנות
בארץ חרבה
עד ליום שהוא לא יום
תפילתי מתגעגעת
עד אשר יבוא הלום
האיש שעוד לא בא
כאן ביתי, כאן רחובי
כאן באבן חצובה
ונרשמת בתווים
ילדותי העצובה
בקירות אזוב עולה
באוויר צינה שלווה
כאן אשוב ואוולד
כאן ודאי שנית אגווע
[ליצירה]
----
הלינקים האלה מוכרים וחביבים, אך אינם פותרים את הבעייה כי העובדה היא שאחרי עשרים וארבע שעות היצירה כבר "מתה" מבחינת תשומת הלב שהיא מקבלת
. והראייה- הסתכלו בתגובות הזורמות כאן- רק לעיתים נדירות תמצאו תגובה על יצירה שכבר חל עליה חוק ההתיישנות. אני עדיין חושב שההצעה שלי תחייה יצירות שנקברו בעודן באיבן ותיתן להן "הזדמנות נוספת".
[ליצירה]
[ליצירה]
---
נו, באמת איזה חגב?
אולי אייר עם כל חגיו?
(יום עצמאות וירושלים
ול"ג, וזהו רק בינתיים
כי מחכים לנס גלוי
אשר יוליד עוד חג בילוי)
אולי חג-גב שבו שמחים
על הצלחת הניתוחים
(של אלה שלוקחים ת'ריסק
ומנתחים פריצת כל דיסק)
ואולי חג-אב שיום האם
הוא לידו - משעמם!
(אולי בעצם ה"חג-אב"
הוא ט"ו באב המאוהב)
איזה חגב אם כן מרב
לדעתכם בסוף תאהב?
ורק לידיעתכם, אגב
היא כלל לא תימנית- מרב
למרות שממזי הנלהב
כבר בשירשור לעיל כתב:
"היכן אתם שם, במצרים?
אולי בתימן, הרחוקה כפליים?"
[ליצירה]
מזל טוב ממזר - פרחים כבר בדרך
(שמת לב לתיחכום במשפט שמעל?)
בשׂוֹרה שכזו - היא בשׂוֹרה נהדרת
(איך בשכונה לא סיפרו לנו כלל?)
ועכשיו תגלה במטותא ממך
מי זו אשר את את ראשך מטייסת
אתה הן לימדת אותי בטובך
את חוק הדתי-השלוב (של הכנסת?)
כי בזאת תיבחן ממזרוני שלנו
אם לחוק שלימדת ישנו גם כיסוי
-אם המיועדת מוכרת גם לנו
סימן שהצליח לך הניסוי
בקיצור - נא לתת כאן כל פרט מעניין
שם, וכתובת, וגיל - את הכל בלי תנאים!
וחשוב ביותר - אל תשכח לציין
אם אוהבת היא "בלי" או אוהבת היא "עִם"....
תגובות