מנשה היה מסוג הגרבילים שחוצים את הכביש באדום, נדרסים, ומעיזים לצווח על הנהג "איזה חוצפה יש לך!". המשפט הקודם היה סוג של אקספוזיציה מיותרת ולא קשורה. מיד לאחר שסיימו לאשפז את פרופ' שור במחלקה הפסיכיאטרית של ביה"ח "איילון" לחולי נשף, יצאו מרים ומנשה לרחוב וניסו להזמין מונית. "ערוץ הקניות שלום, מדברת צפיחית" "צפיחית שלום, מדברת מרים גרבילובסקי" "שלום, אני יכולה להציע לך את מבצע היום שלנו?" "לא! אני רוצה להזמין מונית בנקודות." "גבירתי, הגעת לערוץ הקניות." "את לא תקראי לי גברתי! את שומעת?" "אני קצת לקויית שמיעה , אבל זה לא מפריע לי בעבודה. למה?" "אני דורשת להזמין מונית בנקודות, אני צברתי כבר 2,500 נקודות, ואני סוף סוף רוצה להשתמש בהם. את תתני לי מונית בנקודות." "אני ממש מתנצלת, מה? גברתי, סליחה, יקירתי, אך נגמרו לנו המוניות במלאי." "תסלחי לי, את שומעת על מה את מדברת?" "לא, ודי להזכיר לי את זה!" "את בכלל יודעת עם מי את מדברת?" "כן, מרים גרבילובסקי." "נהדר, ענית נכון על 2 מתוך 2 שאלות." "אז במה אני זוכה?" "בזכות להזמין לי מונית בנקודות!!!!" צרחה מרים את נשמתה. מנשה נדהם לגלות את מרים צורחת כמוהו. "טוב, גברתי השליח בדרך אליך!" "אני רוצה מונית, לא שליח." "השליח בדרך אליך עם המוצר המבוקש." [ניתוק] מרים הרגישה בחום עובר בכל גופה. זה היה ילד קטן עם זכוכית מגדלת שבדק אם הפרווה שלה דליקה. מנשה הביט במרים וחשב לעצמו שהיא כנראה באמת עצבנית אם היא נעשתה אדומה ובוערת כל כך. מרים התפחמה. לפתע הגיע שליח על אופנוע. "שלום את מנשה בעלה של מרים גרבילובסקי?" "זה אני." "נהדר, איפה מרים?" "היא הגוש המפוחם שפה לידי." "מרים הנה חוברת הציור שהזמנת." "חוברת ציור? מה זאת אומרת חוברת ציור?" "זאת אומרת חוברת שיש בה דפים עם נקודות שאם תחברי אותם יתקבלו ציורים יפים." "אבל... אבל...מנשה... תעזור...מילים...שריפה..." מרים התעלפה. "אבל למה הבאת לנו חוברת ציור?" "הא, הזמנתם אופנוע בנקודות, וזו החוברת היחידה עם אופנוע בנקודות שיש לנו." "המ, תודה!" אמר מנשה בחביבות לא ריאלית לסיטואציה. "המ, בבקשה!" ברך אותו השליח. "המ-סגר" המשיך מנשה. "המ-לבין כביסה שלך" הוסיף השליח. לפתע קלט מנשה שהשליח הוא לא אחר מאשר דימה , אחותו.