הולך בשכונה שלי ורואה
אשה זקנה בבדים פרחוניים
עזים
זהים לבגדי אימהּ
בהם בכתה בתחנונים.
שואל - - - -
האם קירות הם המגינים
עליה
מאימת אוויר השאננים ?
האם יש
לרצף המולקולות בדי אנ אי
חלק בשמירה על
נפשה מפני הרעשנים ?
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. אני פה. בחיי... למה אנשים לא מגיבים לך? העם טעה... [ליצירה]
- [ליצירה] . לא מגיבים כי לא מבינים. מה לעשות.. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] האם הכוונה ל- אימה = פחד? מניחה שלא בגלל המפיק ב-ה' לכן אמור להיות אִמהּ ללא י' כלומר האם שלה..(?) (מבלבל בְּדִיוק המילים כדי להבין את השיר) [ליצירה]
- [ליצירה] בראותך מנהג טוב (*) שמרהו ונצרהו. אז הנה אני בפנים - - * * * * * [ליצירה]
- [ליצירה] על מי מדובר? [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי צורה שזכתה שיוסף עוזר כותב בה. משחקי המלים והתגלגלות האותיות והשנינות יוצרים משהו דחוס שלא מרפה ממך הכח לכתוב גם אמונה וגם זעקה כנה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] הקריאה הקשה של השיר (בשל השימוש הרב באותיות כמו ריש וקוף וגימל שמקשים על קריאה זורמת) מכריחה אותך לקרוא את זה לאט ולהקשיב לתוכן. הכתיבה, המאוד-חושנית כופה את ההתחברות לסיטואציה. דוקא לסיום יש צליל מאוד נח ונעים. וכך גם תוכנו. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל מה הקשר למנחם? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מעונין להקדיש את השיר לזכרה של קרובת משפחה, מזל, (מזול -בפי) שהלכה לעולמה בשבוע שעבר (כ"ט תשרי תשס"ה) שיר זה נכתב על בסיס זכרונות של שיחות קצרות עימה בערבית-עדנית עילגת שלי (ברור שהיא הגתה שפה טורדנית זו בטבעיות) ובזכרוני, כאילו היתה מרימה אגודלה לימין ולשמאל בכל פעם שאמרה והסבירה לי עם חיוך, (בין השאר) את המשפט, אהלבכ ווסאהלה כמה אל זביב וואחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש על זה השערות בדיון באייל הקורא... ויוסף עוזר עונה שם כי מדובר בטעות. (וטל"ח) הנה הלינק לשרשור באייל [ליצירה]
תגובות