בס"ד
 

מצפים לישועה וצוחקים

א.

מול ההר עמדו מבַכִים בְּלִי מִילִים,

במחמַד עֵיננוּ מהלכִים שוּעלִים,

אך רבי עקיבא – הגדול שבגדולִים,

רואה כבר אז איך נַסִים הצללִים,

ובעבור הישוּעה – יצְחק.

ב.

איך בּליל הגלוּת השחוֹר,

לא הפסיק הוא לצעוד, לא פנה לאחוֹר,

מעט חשֶכַה אותו לא תִשְבּוֹר,

רבנוּ עקיבא, רואה את האוֹר,

ובראוֹתוֹ הישוּעה – יצחק.

ג.

וגם אנו למרות רִיבוּי הצרוֹת,

וכאב חבלי הגזרות המרוֹת,

מחפשים עדיין בחושך אורוֹת,

בעיננו דמעה בלבנו שירוֹת,

נֶצַפֶה לישוּעה ונִצְחַק.