בס"ד
בצפירה, מציין העם היהודי את ניצחונו למרות הכל. לא בתרועות, בטקסים. בצפירה הנוגעת עמוק, הניצבת ומכריזה - הננו כאן, על אף.
---------------
ערב יום הזיכרון לשואה, כ"ז ניסן ה'תשס"ג
בנימין נקונצ'ני
-
בן עשרים ותשע, יהודי, מחפש. שאזכה: "ובלילה שירה עמי, תפילה לא-ל חיי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חולק עליך! חולק עליך באופן קיצוני, מטורף וחסר פשרות. צפירה שתוכנה הצהרת כוח היא זרה לי ואיני רוצה לעמוד בצפירה שכזאת. הצפירה היא קודם כל מה שהיא: צליל חיוור, ארוך, מונוטוני, גווע. אין בה "ניצחון" והיא לא "ניצבת". היא נכנעת בביטול עמוק מול אלו שנפלו, שאין לנו ולו התחלה של הערכה או אומדן מדוע ולשם מה היה זה גורלם. הפוזה הצה"לית השחצנית המתבטאת במלים "הננו כאן" מתאימה, אולי, למארש קיטשי של סיום מסע כומתה, אך לא - למען ה' - ליום השואה. דווקא יצא שאני עצמי הייתי ביום השואה במילואים, אך בשעת הצפירה עמדתי לי, מעורטל מנשקי ומהדרת כזב צבאית, ועצרתי להרהר ביענקל, במירל ובשמערל שנטבחו ונחנקו ונשרפו בלא מלים. [ליצירה]
- [ליצירה] תשמענה אוזניך... עומד לו חייל יהודי, בארץ ישראל. באפשרותו לא רק ללבוש מדים רשמיים ולישא נשק, אלא הוא רואה זאת כחובתו באשר הוא יהודי. מבחינתו - עובדת היותו יהודי הינה מקור לגאווה. מבחינתו - שירותו הצבאי מבטיח שהשואה לא תארע שנית. עומד הוא, מקדיש את עמידתו לכל אדם ואדם מאחיו שנרצח על שום היותו יהודי. האם ביכולתנו לנצח את הנאצים בצורה יותר יסודית? [ליצירה]
- [ליצירה] מבינה את שניכם. הצפירה- המשמעות שלה היא שאנחנו זוכרים. באופן פסיבי- היא גם עושה מה שהיא עושה ומראה לעולם ולנאציזם וכו' וכו'. הננו כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] ממשיך בהתנגדותי! כותב אתה "שירותו הצבאי מבטיח שהשואה לא תארע שנית". נו באמת, מה זה ה"כוחי ועוצם ידי" הזה? מזכיר את הפרסומות סטייל-סטאלין שרווחו כאן עת ביקשו להצטרף לגדודים העבריים, או לאגודת ספורט מכבי לפני 60 שנה. מראים יהודי, כולו שרירים חזקים ואגרופו קמוץ - הוא היהודי החדש. וככה גם נראה הפסל של אנילביץ' בגטו ורשה - כמו אל יווני. [וזו לא ביקורת עליו, זו ביקורת על התפיסות החומרניות שפשו להן.] עד למשפט אייכמן הייתה מין 'בושה' כזאת להיות ניצול שואה. לא להראות מספרים, לא לדבר על זה. לא להתבדל מהפלמ"חניקים היפים, הגאים, עם הרי"ש הצברית. ואז הגיע המשפט ועדים החלו להישפך על שולחן העדים ומי לא שמע על התעלפותו המפורסמת של יחיאל דינור (ק. צטניק) בבית המשפט, שיצא מאלמוניותו בשל המשפט. איכשהו התווית "כצאן לטבח" פגה כלשהו. אבל רק כלשהו, כי בשורה התחתונה, הפכנו צברים יהירים, שדה-פקטו מרגישים שניצחנו את הנאצים כי יש לנו מדינה וצבא. כל כך בטוחים שניצחנו, שכבר דהתה לנו טראומת השואה, ומספרים חופשי בדיחות שואה כאילו זה לא א נ ח נ ו שהלכנו שם קיבינימט. אז שיידע כל מי שחושב שניצחנו, שיידע שבינתיים אנחנו מפסידים. את הגישה שלא מי שצודק, אלא מי שחזק מנצח, ירשנו מהם. סתם יצא שאנחנו על הגובה. על הגובה אמרתי? איפה! יותר משהלכו לנו בשואה לוקחת מאתנו ההתבוללות. זה נכון לא רק באיכות, זה נכון בכמות. ולמה זה לא מטריד אותנו? כי חלק מהיוהרה הצברית היא שמי שלא כאן לא קיים. אבל מי שכן כאן - יכול לחיות כמו גוי גמור, העיקר שהוא חי בארץ. אז חלאס, אני שמח שיש מדינה וצבא, שמחתי לשרת בו ואשמח להתגלח (למרות ספירת העומר) לכבוד יום העצמאות, ולרקוד ולשמוח בו. אבל - ביום השואה אני עצוב על אינדיבידואלים שהלכו, ואתם גם איזשהי סולידריות יהודית שנמוגה משהו עם השתלטותה של מסגרת חומרית-פוליטית על קשר הדם המפעפע, האותנטי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מבין מה הקשר ל"כוחי ועוצם ידי". בכל דור ודור הרי, עומדים עלינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו. קמה לה מדינת-ישראל והחליטה לציין את יום כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה ולגבורה. מעבר לכך, הוחלט להשמיע צפירה לזכר הנרצחים. הצפירה היא אות זכרון, אין ספק. אבל, עצם העובדה שהחלטנו לזכור ולהנציח את זכרונם של הנרצחים, היא התשובה הטובה ביותר לתכניותיו של היטלר ימ"ז. אני לא ממש מצליח להבין איך הפכת אותי ל"צבר מתנשא ויהיר". העם היהודי מאז ומתמיד חגג - כן, לא ציין. חגג! - את המשכיותו, ולדוגמא רק נביא את ביתר וברכת "הטוב והמטיב". הרי אין בכוחנו להחיות את המתים. אין בכוחנו להחזיר את הגלגל לאחור. אך זאת, רק מכיוון שהגלגל הוסיף לנוע. הנאצים ניסו בכל כוחם לעוצרו. כשאנו משמיעים את הצפירה, עומדים עם כאב בלב, דמעות בעיניים ותהילים בפינו, אנו זוכרים את הנסיון המתועב ואת כל אחינו ואבותינו שנרצחו במהלכו. אנו זוכרים - כי יש מי שיזכור. אנו מציינים - כי יש מי שיציין. אנו ניצחנו - כי אנחנו כאן. אנו נצח-נו - כי רבון העולמים מגן בעדנו. [ליצירה]
- [ליצירה] עייפתי קצת מלהגיב, רק בקצרצרה לדבריך "עצם העובדה שהחלטנו לזכור ולהנציח את זכרונם של הנרצחים, היא התשובה הטובה ביותר לתכניותיו של היטלר ימ"ז" אומר שהעובדה הזאת היא לא תשובה לכלום. סתם כסת"ח. אם הזיכרון היה אמיתי אז אפ'חד במדינתנו לא היה מוכר חמץ בפרהסיה בפסח ולא היינו מספרים בדיחות שואה. עניין של סולידריות יהודית. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ואני שמעתי, שרעיון הצפירה מבוסס על תקיעת שופר, והעמידה דום על תפילת שמונה-עשרה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה רעיון יפה, אך קשה להניח שמקימי המדינה (שלא היו ידועים בהקפדתם הרבה על מסורת ישראל ועל דברים שריח יהדות נודף ממנו) היו מייסדים את הצפירה מהטעמים המיושנים הללו. (הרי בד בבד הם גם קיימו מלחמת חורמה עם הדתיים על מועד יום השואה בחודש ניסן....) אבל בתור רעיון מסמל זה בהחלט יפה. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... תתפלאי, אבל הנושא הזה עלה לדיון עם הדתיים (כמו הויכוח אם להזכיר את שם ה' במגילת העצמאות). גם הם היו חלק בהקמת המדינה. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, ובכל זאת אני תוהה אם זה באמת היה הרעיון הראשי מאחורי הצפירה. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, לי אמנם לא יצא להיות מאנית-דפרסיבית, אבל התיאורים משכנעים... [ליצירה]
- [ליצירה] רן יקירי מוות לערבים. כן. מה, רק ליהודים מגיע? זו לא אפליה?המסר ה"לוחמני"? זה עוד רגוע. הקריאות האלה לא נובעות בסערת רגשות אלא דווקא מתוך הגיון צרוף. לעשות גם להם פיגועים... אחלה רעיון. הגיע הזמן. [ליצירה]
- [ליצירה] איילת, "ואין לנו רשות להשתמש בהם" האור של שלושים וששת הנסים כל כך גבוה - ל"ו צדיקים שמאירים לעולם כולו, שאיננו יכולים לראות אותם בכלל, לולא עמד שם היהודי הפשוט - השמש. עם ישראל הוא החנוכיה של רבש"ע שניצבת ומכריזה בפרסומי-ממש שיש אמונה, יש אור. "שלהבת-נר נשמת-נר-תמיד" - נשמת עם ישראל היא להבה שבוערת תמיד "ובלבבי משכן אבנה... ולנר תמיד אקח לי". "נסיך ו(...)נפלאותיך ו(...)ישועותיך" מופיעים עוד קודם. ה"עורה!" של עם ישראל, הוא הוא שניתן לעולם לראיה מכיוון שאין לנו רשות להשתמש באור הטהור. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] שי ייתכן בהחלט שרבים מחו דמעה, ולבם נשבר. היוצר לא התכוון לסתור עובדה זו - עיין היטב. הנקודה היא שאנשי היישוב נצרים הוגלו מעל אדמתם, ביתם נהפך לזרים ונחלתם לנכרים. הדמעות הן מה? פרס תנחומים? [ליצירה]
- [ליצירה] אכן אכן אבל למה לא להשקיע ולהפוך את זה מסתם הרהור לסיפור של ממש? כל חומרי הגלם כבר ישנם! [ליצירה]
- [ליצירה] יאיר, קצת קשה לי להתרגל לשם החדש-ישן. אני כל הזמן מחפש אותך בנעל-בית... בכולופן, חבר, אני ממש מבקש שלא תעשה לי את זה. את החיים שלי אני אמור לכתוב. אם אתה תעבור שם קודם, לא יישארו לי גשרים לשרוף בחדוות ניצחון מאחורי גבי. הלא כן? [ליצירה]
- [ליצירה] כאילו שאפשר בכלל להפריד. חורבן הוא חורבן הוא אסון. מצאו לי אחד מאנשי גוש קטיף, חבל עזה או צפון השומרון שיכולים לשכוח ולהשאיר מאחוריהם את סאת-ייסוריהם, גלותם, בשל העובדה (שאמורה להיות מובנת מאליה) שפרנסתם אולי תשתקם עם הזמן. הנסיון לחבר בין הדברים כמשוואה - גירוש שווה נזק כלכלי; הנסיון להפריד בין הדברים - הלך הבית, הלכו החיים, אך החממות הגיעו; מגעילים אותי. או יותר נכון, מביישים אותי. הזהו אדם? [ליצירה]
- [ליצירה] יוו ממש ג'יי. די. סלינג'ר במיטבו ההזוי והלא-מובן. (יום טוב לדגי בננה, לדוגמא). יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] זו לי הפעם השלישית שאני קורא ונהנה. כל כך מוצלח! [ליצירה]
תגובות