בס"ד



עֵינַי
סכרים הם לים האדיר
השוכן ביגונו
על חיי

אֵינַי
משחקים תפקידים למכביר
בְּבוֹאִי ביניכם
בחיי

קֵינַי
את הֲבָלַי מגרשים לאוויר
לא עוד אדמה
לרגלַי.

---

על סירת הצלה,
במרחבים הקודרים
מיטלטל,
מבקש אך לשוב
אל הגן.

לשוב ולדרוך
על חולות וחופים,
לִישָתֵּל
בחממות מאמצות,
מוגן.

---

האראך עוד?
יש וספינות נטרפות
בגלי הריסות,
בימים סוערים
בחופים מוכרים,
כה קרובים...