עצב דק
מתערבל בתוכי
למגע העט
והפנקס
מתנגן לו
חרש
כרוח ערב קלילה
בצמרות העצים
הולך העט
על הדף
מחבר אותיות
למילים
ולמשפטים נוגים
בנֹגה בהיר
חיור
אור לכ"ו שבט ה'תשס"ב
[ליצירה]
אהממ..
ברור.
אני יכול להסביר קצת דברים חיצוניים, לא יותר.
בעצם, אני אסביר רק מה זה טריולות.
כל תיבה במוזיקה מחולקת לארבע (נלך על מצב פשוט).
כל רבע מתחלק לרוב לשניים, ואז זה שמיניות. טריולות זה חלוקה של כל רבע לשלוש.
זה פחות או יותר טריולות, בצורה שטחית ולא מדויקת מאוד.
מצטער, אני לא חושב שאני הולך להסביר כאן יותר.
[ליצירה]
אפשר.
מתותא = מתחת, אם כי אני לא בטוח שהצורה הזאת קיימת בש"ס. קיים מתותיה,או תותיה, כלומר מתחתיו, אבל אני לא יודע אם קיים מתותא.
דוד, אתה צריך לפתוח בסיבוב כזה?
[ליצירה]
הבהרה
השיר לא נכתב מנקודת מבט של שליח ציבור, אלא מנקודת מבט של מי שמתפלל בציבור ו'רודף' אחרי שליח הציבור.
בכל מקרה, כל אחד אמור להבין בדרך שלו ולפי הראיה שלו, וזה לא כל כך משנה באיזו כוונה בדיוק נכתב השיר, לענ"ד.
(בנץ, לא ביקשת - לא הראיתי. זה הכל..)
[ליצירה]
כן,
אבל לפעמים גם אם האדם לא מגדיר את עצמו בדרך מסוימת, כל עוד הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו, כל עוד הוא יודע לאן הוא שואף, הבדיקות האלה נעשות לפי קריטריונים ברורים.
אז נכון שאני לא מדבר על מה שאת כותבת כאן, כי אני מדבר על בנאדם שכן ברור לו מה הוא רוצה. אבל מצד שני, הוא לא הולך בתלם, אלא הוא חורץ לעצמו את התלם שלו, ובזה זה כן דומה למכותב של המכתב הזה.
נראה לי שיש בזה איזה דבר שהוא יתרון, בחיפוש התמידי. לא דיברתי על חיפוש של שדה לרעות בו, אלא חיפוש של תלם, או חריצה של תלם.
סתם מה שחשבתי בעקבות המכתב הזה (ולא רק בעקבותיו..)
תגובות