הרוח השרבית של עונת המעבר מעוררת בי תחושות אובדניות שאין סיכוי לשום דבר שמיותר לתכנן תוכניות הליטוף היבש ורווי הריגוש מפיח בי בכי חנוק על אהבות שלא זכו למימוש ועל אלו שסופן בניתוק כן, יש מחשבות שמתארחות רק כשמכביד השרב כנראה הן מגיעות עם הרוחות בין גרגירי האבק המוזהב ועולות גם שאלות קשות: אם הזמן מרפא כל כאב אז מדוע, מדוע מרוך לרוך קהים הרגשות ומשריפה לשריפה קופא הלב?