שִׁירִים זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֶר זֶה הָעֹנֶג הַנִּגְרָם מֵעֶצֶם נִיסּוּחָם הַמְּדֻיָּק, הַמְּזֻקָּק, הַמֻּשְׁלָם שֶׁל מַכְאוֹבֵיךָ הַפְּרָטִיִּים וְצָרוֹת הָעוֹלָם. שִׁירִים זֶה מַשֶּׁהוּ לְגַמְרֵי שׁוֹנֶה אֵינוֹ דּוֹמֶה לְשׁוּם דָבָר שִׁיר לֹא מִתְבַּזְבֵּז, הוּא נִצְחִי אֶפְשָׁר לְהַעֲתִיק אוֹתוֹ אֵינְסוֹף פְּעָמִים, לְהַדְפִּיס אוֹתוֹ בְּעוֹד וָעוֹד סְפָרִים לֹא כְּמוֹ הַצִּיּוּרים וְהַפְּסֶלים שֶׁמִּטִּבְעַם הֵם מִתְכָּלִים. מִלִּים הֵן לִכְאוֹרָה, אִם כֵּן, זוֹלוֹת מְאֹד אֲבַל בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן וּבַהֶרְכֵּב הַמְּסֻיָּם בְּתוֹך שִׁיר מְלֻטָּשׁ וּמֻשְׁחָז עֶרְכָּן לֹא יְסֻלָּא בַּפָּז.