שָׁנִים שְׁלֹא הֵקֵאתִי יֵשׁ לִי גּוּף חָזָק וְעַכְשָׁו לְפֶתַע שָׁבוּעַ אַחֲרֵי אֲנִי מֵקִיא, כִּמְעַט נֶחֱנָק. לְפֶתַע חֹסְנִי בִּי בּוֹגֵד וְאוּלַי זוֹ מֵעֵין הַלְקָאָה, אֵינֶנִי מַצְלִיחַ לְהִתְנַגֵּד לְמִתְקְפֵי הָהֲקָאָה. מִזְּמַן כְּבָר לֹא בָּכִיתִי יֵשׁ לִי נֶפֶש חֲזָקָה וְעַכְשָׁו לְפֶתַע כְּבָר שָׁבוּעַ שָׁלֵם אֲנִי בּוֹכֶה בְּלִי הַפְסָקָה. זֵכֶר דְּמוּתוֹ בְּמֹחִי מוֹשֵׁל וְעֵינַי לֵאוֹת מִשְּׁעוֹת בָּכוּת, לַמְרוֹת נִסְיוֹנִי הַכּוֹשֵׁל לְהִתְנַגֵּד לְהֶתְקֵפֵי הָהִתְיַפְּחוּת.