זו השעה המאוחרת בה נכתבה המילה "מה"
כי לא בכוונה נתבקשה פה משאלה
להישאר. מהר. שלא תעבור פה הרכבת.

את. צורכת אותי בכמויות של מעבר ליכולת
ואני. דל. שומן על כפות ידיי.

ובכל פעם שהרכבת עוברת
פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים.
ידיי החלקלקות- אותך מפספסות ושוב
בך איני אוחז.
ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן.
קנאה.

ושוב את. ושוב. אני. ואת.
רבים.