הי, אני מכירה אותך.
גם יצירותיי (הדלות) מתפרסמות באתר (דל?) זה.
אני חברה של איילת,
זהו, תמיד נחמד לראות אנשים שמכירים,
אפילו שהם רק אחים של...
ד"ש לאיילת (נראה לי שכבר אמסור לה בעצמי.)
[ליצירה]
שלום
הי, אני מכירה אותך.
גם יצירותיי (הדלות) מתפרסמות באתר (דל?) זה.
אני חברה של איילת,
זהו, תמיד נחמד לראות אנשים שמכירים,
אפילו שהם רק אחים של...
ד"ש לאיילת (נראה לי שכבר אמסור לה בעצמי.)
[ליצירה]
ולעיתים:
כמה קשה להתיר
ייסורי-איסורי-אסורי
קשר
שכה בקלות נקשר;
בכמה כח צריך להרפות
לוותר,
לבתר,
לפטר;
בכמה קשיים עולה הקלות
השלת הנטלים
הנמלים
בהם עגנו.
הפליגי,
עופי,
הינשאי...
[ליצירה]
רגע רגע רגע!!!
גיליתי שיצאתי פה רעעעע מאוד... נכנסתי לפה לראות את היצירה שוב וקראתי את כל התגובות. אז ככה:
א. מעולם לא נתכוונתי להאשים את גוגוק בפלגיאט. בסה"כ נתכוונתי להגיד שכבר עשו את זה.
ב. נסתבר לי, מתוך תכתובתי עם גוגוק עצמו, שזו התמונה המקורית כפי שהפיעה על הספר 'עיגולים של שמחה', וכי הזכויות שלו.
אני מקווה,שהבהרתי את עצמי דיי כעת...
[ליצירה]
אז ככה...
הנעל מכה שוב, מה? מעניינת אותי אבל, דווקא הקונוטציה המעניינת של הכותרת: "שלום לתמימות, (למדתי גם אני לשקר)". כי אם התכוונת לשיר המצויין הזה של רונית שחר, היצירה מקבלת תפנית שונה לחלוטין, לא?
[ליצירה]
[ליצירה]
פשוט יפה.
דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם.
stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא.
בנימין.
[ליצירה]
שומר פיו ולשונו
תקרא, ותפנים, חלאה שכמוך:
קל לקרוא לאנשים נאצים. להוכיח זו מטלה הרבה יותר קשה, וכמו כל האוטו-פובים היהודים האחרים, אתה תתחמק. אתה מזהה, מתוך ראיה מעוותת המודע של המציאות, את אלו המתריעים מפני הסכנה האורבת לעם היהודי עם אלו הקמים עליו להכחידו. אני בטוח לגמרי שהיטלר היה עושה מאמצים על-אנושיים (או תת-אנושיים במקרה האמור) לחסל אותי. ברור לגמרי. איך זה בדיוק הופך אותי לשותף לפשע? כי אני מסרב לשתף פעולה?
מבחינה הגיונית, אתה עצמך מחבר בין מצבנו כעת לשואה. השואה איננה הגדרה כרונולוגית, ובוודאי שלא כמותית. ההגדרה היחידה שיכולה להקיף את ממדיה של השואה היא הגדרה איכותית: הרג יהודים אך ורק בשל היותם יהודים – בעוד העולם שותק. אה, אם כך, תשאל, מה ההבדל בין השואה ל'אינתיפאדה'? התשובה היא שאין הבדל. אמור להיות הבדל, ולו רק בשל העובדה שיש לנו צבא, מדינה. אך כל עוד אנו יושבים ומחרישים בעת הזאת, כל אנו שותקים את היטבחם של אחינו, את הירצחם של יתומים ואלמנות, את הדם הנשפך סביבות ירושלים באין קובר – אין אנו נקיים. וכאשר אנו קמים, ובמו ידינו שוברים את עמידתנו – את עמדתנו האיתנה ביותר!!! – מול האויב, אינני יודע איך אפשר לפסול את ההשוואה בין התנהלותנו כעת כעם, כאומה, להתנהלות היודנראט.
אמר לי אחד: "תמיד שאלתי את אבי כיצד יכלו הם ללכת בשואה בשקט, כצאן לטבח. בשבוע שעבר אמר לי אבי: "מה אתה שואל אותי? תראה איך אתם הולכים!".".
לעניין תגובתך הנלוזה: אני לא ממש מבין איך אתה כורך את עדן נתן-זאדה עם רוצחי יהודים. תסביר לי? אני בטוח שיש משהו שפספסתי. מעבר לזה, ההשמצות שלך כל כך מגוחכות שאין הן פוגעות בי אישית. מה שפוגע בי זה שאחד כמוך נראה בעיני מתבונן מן החוץ כקשור אליי. גועל נפש.
תגובות