בס"ד

ואני אומר שאינני
יכול למות כל פעם מחדש
קרבן לשירה מתפרצת

שבכל זאת אולי
ייתכן ואפשר שאכתוב
מרוגעי רגעי פני המים

ודימוי פה רודף אחר
זנבו שלו והבא אחריו
מצטרף בחיפוש מתמשך

אחר אנרגיה שקטה
הנובעת ללא התגרות
מזרימת הזמן על פני חיי

היוכל הר-געש לשפוך
סלע מותך על סביביו
ללא הכוחות העולים מבפנים?

הבכוחה של שמשנו לזרוח
ללא העוצמות הניטחות-ניתכות
לוהבות-בוערות, סוערות באש?

----

אף השיר
עד יילחץ
לא ירבה
ולא יפרוץ.

מין שקט
שלפני
לפני
סערה.

---

בואי, רוח!
עיקריני,
היפכיני על פני,
השמיעיני...