כשהכתוב אומר : "כה תברכו", למה לי לבסוף, לשון
אחרת : "אמור להם".
אלא רמזה התורה שטרם הברכה. הכהנים צריכים להעביר מסר עקרוני וחשוב ואשר בלעדיו אין ולא תהיה כל ברכה
ומהו אותו המסר.
המסר הוא הסיפא של ברכת כהנים אשר לכתחילה נראית סתומה משהוא:
"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.
אם כן, הכהנים אינם אלא צינור טכני מי המברך :הקב"ה והוא יברך או יקיים את הברכה, רק אם הכהנים יעבירו את המסר כאמור דהיינו : "
"ישימו את שם ה´ על עם ישראל ".
אם כן כיצד עושים זאת : "באהבה" !!!.
מקדימים הכהנים ואומרים בכל רכיב של הברכה, מצוי שם ה´.
מתי ניתן לומר כי שם ה´ הזה, יכול להיות עלי ,אפקטיבי בעבורי .
כשאני מקדים לאהוב את כלל ישראל
בכך שאני מקיים : "ואהבת לריעך כמוך: שהרי מיד נאמר : "אני ה´".
וכך ברכת כהנים הופכת ממשית לפרט רק אם הוא אוהב את כלל ישראל ללא כל הבדל וסייג, שהרי אז הוא "שם את שם ה´ על בני ישראל".
הנה כי כן: בלי ואהבת לריעך כמוך.
 בלי אהבה ללא מצרים לאלוקים וצלמו
אין כל ממש בברכת הכהנים
משה אהרון , נו"ע הרצליה (ט´ בסיוון תש"ע, 22/5/10)

עוד על ברכת הכהנים...

ברכת הכהנים מתחלקת למעשה לשלושה חלקים, ולא בכדי.
והכל כנגד שלבי הגדילה וההתפתחות של ילדי ישראל.
בשלב הראשוני של הינקות והילדות אנו זקוקים בעיקר - לברכה ושמירה.
בשלב הבא של הנערות והבגרות אנו זקוקים יותר - למאור פנים של אתה חונן הדעת.
בשלב השלישי של הבגרות והבשלות אנו זקוקים במיוחד, לסיעתא דשמיא - בזיווג ,בנישואין ובשלום הבית .
ואזי בשלב הזה, על מנת להמשיך ולשמר את כל הברכה, ישירות מפי עליון בבחינת : "ואני אברכם", בעיקר את אותו השלום הנכסף, שלום הבית. אנו מחויבים לקיים : ושמו את שמי על בני ישראל .
וכיצד בכך שהאיש והאישה דואגים ששם "יה" שבהם, יכון לעד, שחלילה לא תהא האש אוכלתם אם חלילה "יה" ניטל מהם [ולא חלילה כאותה הסוטה ששם "יה" נמחה על ידה].
והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה