בעבר,

המחשבה להיות מאושר בבדידות,

היתה דבר והיפוכו.

בדידות משמע צער וכאב,

אין זה מתיישב עם אושר,

חשב יצחק יחזקאל.

בהווה,

המחשבה שבנו של בורא עולם יהיה עצוב,

היא דבר והיפוכו.

האדם זוכה לשמש את קונו,

אין זה מתיישב עם עצבות,

ידע יצחק יחזקאל.

בעבר,

ילד קטן, אשר איננו מבין דבר;

מקשה קושיות,

שואל שאלות.

בהווה,

אדם מיושב בדעתו;

איננו צריך תשובות,

די לו שאביו יודע אותם.

מתוך העבר,

בא ההווה;

שלב אחרי שלב,

ייסור ממרק אחרי ייסור ממרק,

מדרגה אחר מדרגה.

איש לא ידע לאיזה מדרגה יגיע בעתיד.