אודליה פתחה את הדלת, ולאחר אמירת שלום הדדית, נכנס אביאל לדירה.
- "תצטרך לסלוח לי על הלבוש הפשוט, אבל לא היה לי זמן להחליף בגדים." – אמרה אודליה.
- "זה טוב שאת כבר מרגישה בנוח איתי, ולא צריכה להחליף במיוחד עבורי." – השיב אביאל, ושם לב למלבושה של אודליה. היא לבשה חולצה שחורה וחצאית ירוקה, ולא ענדה לאוזניה עגילים.
- "איך זה שאתה יודע בדיוק מה לומר?" – שאלה אודליה.
- "כשרון מולד..." – השיב אביאל, תוך כדי התבוננות באוזניה של אודליה וחוסר הבנה, מה נשתנה מפגש זה משאר המפגשים, שהיא החליטה שלא לענוד עגילים.
אודליה נגשה לתנור, ושינתה את מצבו למצב אפייה. אביאל עדיין התבונן בסוגיה, כשלבסוף הסיק שככל הנראה לעבודה היא איננה עונדת עגילים – ומחמת שלא החליפה בגדיה לכבוד הפגישה, נשארה ללא עגילים – ורק כשהיא מתלבשת במיוחד עבור פגישה היא עונדת עגילים. "כנראה שוויבערס חושבות שעגילים עושים לנו טוב על הלב, אז הן לובשות אותן לפגישות... הן ממש עם מוזר." חשב אביאל לעצמו. ללא משים הוא המשיך להתבונן באודליה – דבר שהיה מוזר עבורו – כשלפתע הצטלבו מבטיהם. אביאל חש מבוכה רבה, מהתבוננותו הארוכה באודליה, והוא שמע את אודליה אומרת:
- "עוד עשר דקות נכין את הספגטי. תרגיש בנוח בינתיים. אני מקווה שאתה לא מורעב מידי, בגלל שהיה לחץ של זמן האוכל יהיה מוכן רק בעוד עשרים וחמש דקות."
- "לא לא, זה בסדר. אני לא רעב. מתי שיהיה מוכן יהיה מוכן, אל תלחיצי את עצמך." – השיב אביאל מתוך מבוכה.
- "אתה לא נשמע עצמך..."
- "כל הסיטואציה טיפה מביכה." – הצהיר אביאל, בקוותו לכסות על סיבת מבוכתו.
- "אני ממש מצטערת... יש משהו שאני יכולה לעשות כדי להקל את המבוכה?"
- אביאל חשב לשנייה, ואחר אמר: "ספרי לי מי זו חנה הזאת, שדפקה לנו את הדייט הנורמאלי..."
- "חנה היא השותפה שלי לדירה. היא חוזרת מטיול לאירופה שארך שלושה שבועות, אין ממש מה לספר."
אחת מאותן שתיקות מביכות אירעה, ואביאל מיהר להתחיל נושא חדש.
- "ראיתי היום דבר משעשע. במסכת מידות יש מחלוקת בין תנא קמא לאבא יוסי בן חנן. כולם מסכימים שנהגו להשתחוות בהר הבית שלוש עשרה השתחוויות, אולם נחלקו תנא קמא ואבא יוסי בטעם הדבר. תנא קמא סובר שההשתחוויות היו כנגד שלש עשרה פרצות שפרצו בחומה מלכי יון הרשעים, וכששחררו החשמונאים את בית המקדש, בנו אותם מחדש וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחוויות. לעומת זאת אבא יוסי סובר שטעם ההשתחוויות היה כנגד שלש עשרה שערים שהיו בחומה. אז ראיתי איזה שיעור של ראש ישיבת הסדר מסוימת שקורא לעצמו רב, שביאר שהמחלוקת היא האם צריכים להיות פתוחים או סגורים. תנא קמא שסובר שתקנו את ההשתחוויות כנגד הפרצות, סובר שצריכים להיות פתוחים לדעות חדשות, ואילו אבא יוסי סובר שצריכים לחיות בגטו מחשבתי. השמעת מימייך דבר כל כך מטופש?! לקחת שתי מסורות שונות בעניין טעם מנהג, ולהסב אותה למחלוקת מחשבתית שלא קשורה כלל וכלל לעניין?!"
- אודליה שתקה למספר שניות, ואחר אמרה: "אבי, תשמע משהו – לפני כמה שנים דוד שלי היה בהרצאה של איזה רב ´חרייד´ אחד, שתוך כדי ההרצאה התחיל לדבר על כמה זה איום ונורא שיש כל מיני ´חילונים´, כפי שהוא קרא להם, שבאים לבית הכנסת רק ביום כיפור, ולומר קדיש ביארצייט של ההורים שלהם, ואיזה אסון זה, וכמה הם מנותקים מהאמת, ועוד כל מיני קטרוגים. אז דוד שלי התפרץ לעברו ואמר: ´לפחות את זה הם עושים! במקום לקטרג על מה שהם לא עושים, תשמח במה שהם עושים!´ ודאי שמה שהקשקשן אמר לגבי ההשתחוויות זה טמטום. אבל אתה צריך להבין מאיפה אנשים כאלה באים. יש נוער שקשה לו מאוד עם הגמרא, לא רק בציבור שלנו, יש ישיבות קטנות חסידיות שמיועדות לכאלה שלא רוצים ללמוד, ויש את תופעת השבבניקים... זו בעיה כללית של חובשי הכיפה. הראש ישיבה הזה רוצה לחבר את הנוער לגמרא, אז הוא מנסה להראות להם חיבור בין דברי הגמרא לחיים שלהם."
- "וזה מתיר שקר?!" – תמה אביאל.
- "לא הייתי אומרת ´מתיר´" – השיבה אודליה – "ואני ודאי שלא הייתי משקרת על מנת לקרב נוער לגמרא, אבל אני יכולה להבין אותו..." – אביאל רצה להמשיך את הדיון ביניהם, אולם אודליה הסבה את הנושא ואמרה: – "וכעת, ברשותך, ארתיח את המים ואכין את הספגטי."
- אביאל לא רצה להמשיך לעצבן את אודליה, ולכן המשיך את המהלך: "אני מוכרח לומר לך שהריח של העוף שנישא ברחבי הדירה, בהחלט מגרה..."
- "אני שמחה לשמוע. אני מקווה שהטעם יענג אותך."
- "אני בטוח שכן."
אודליה מלאה את הקומקום החשמלי מים, והשניים המשיכו לדבר על הא ועל דא. כשהמים רתחו היא שפכה את המים לסיר שהיה מוכן מבעוד מועד, הדליקה את האש, ושברה את הספגטי, תוך כדי הכנסתו לסיר.
כשסיימה, היא התבוננה בערימת הכלים בכיור, ולהפתעתו המרובה של אביאל אמרה:
- "אבי, תעשה לי טובה ותשטוף את הכלים, בזמן שהספגטי מתבשל."
- "יש לך סינר? שאני לא אתרטב..."
- "ודאי, תוציא מהארון הקטן שליד המקרר."
אביאל חש שלא בנוח, אולם הוא פתח את הארון, לבש את הסינר, והחל לשטוף את הכלים.
לאחר עשר דקות, של המשך הדיבורים היום יומיים מהצד האחד, ושטיפת הכלים על ידי אביאל ובישול האוכל מהצד השני, אודליה טעמה את הספגטי והכריזה שהוא מוכן.
היא סיננה את הספגטי, וחלקה אותו שווה בשווה לשתי צלחות. לאחר מכן היא הוציאה את העוף מהתנור, לקחה את מספרי העוף, חתכה את חזה העוף לשניים, ושמה חתיכה אחת מעל הספגטי שהיה מונח בצלחתה, וחתיכה שנייה מעל הספגטי שהיה מונח בצלחתו של אביאל.
- "אבי, האוכל מוכן..."
- "שמתי לב... הרוק שבפה שלי כבר מלא טעם מהריחות המשגעים, אבל עוד לא סיימתי את הכלים..."
- "אין דבר, תאכל, ואחר כך תסיים לשטוף אותם."
אביאל הוריד את הסינר, וניגש לשולחן המטבח, שהצלחות היו מונחות עליו מבעוד מועד. אודליה הגישה לו סכין ומזלג, והוא אכל את האוכל ברעבתנות, כאשר אודליה אוכלת את האוכל בנחת.
זמן רב הוא לא טעם אביאל אוכל טעים כל כך, ומתוך התפעלות הוא אמר לאודליה:
- "העוף הזה ממש טעים, מה שמת עליו?"
- "חמודי, לא שמתי כלום. פשוט בישלתי אותו בסיר בישול שחור שסופג את החום – זה כל הסוד. הספגטי גם טעים?"
- "בטח, המיצים של העוף עושים רוטב מדהים לספגטי. הרבה זמן לא טעמתי ארוחה כל כך טובה."
- "לא היית בבית לשבת?"
- "הייתי..."
- "אז מה... אמא שלך טבחית גרועה?" – הקשתה אודליה.
- אביאל חש נבוך ומבולבל, ואמר: "אני התכוונתי מאז שבת... לא שאת לא טבחית טובה, אבל אני לא רוצה להיכנס להשוואות בינך לבין אמא שלי." – תוך כדי אמירה הרהר אביאל באפשרות שאודליה תלמד את אמו איך לבשל אוכל יותר טעים. "זה בהחלט יכול לעזור לאמא" הוא חשב לעצמו.
אביאל ואודליה המשיכו לאכול, ובתום רבע שעה, חזר אביאל למלאכת שטיפת הכלים, ואודליה החלה לסדר את הסלון.
כשסיימו את המשימות האלה, שאב אביאל אבק מכל הדירה, כאשר אודליה מנקה את המטבח.
לאחר שסיימו גם את זאת, כשהיו שניהם עייפים ומרוצים, התיישבו שניהם על הספה, ושוחחו ביניהם. לאחר מחצית השעה של שיחה אינטנסיבית, אודליה הצהירה שהיא צריכה לנסוע לנמל התעופה, והיא ליוותה את אביאל החוצה.
תגובות