[ליצירה]
יש כאן משהו. זה יפה.
אבל משהו הפריע לי; אולי כדאי לנקד? אתה עוצר כל רגע את זרם הקריאה כי המילים לא ברורות לגמרי. גם השורות הארוכות הפריעו לי קצת. והסיום - הפתיעני. הרי הכל מביע תקוה ואהבה לאור, והסוף כזה חשוך...
[ליצירה]
יפה אבל...
שיר ארספואטי נהדר, אבל דבר אחד יכול להפוך אותו לפנטסטי - נסה להשמיט את המילים המסגירות את הארספואטיקה (מחשבתי וכו...) מילים אלא מיותרות לדעתי בשיר והן מתנגשות עם מטאפורת הברבור המלווה את כל השיר.
[ליצירה]
וואו,מופלא! משהו במילים מזכיר לי את מילות הרב ("שמש האידיאה", "ינהרו אלי תודעה",קול מזמר בפנים"). ייתכן שהושפעת ממנו?
בטוחה שלא הבנתי הכל ומבטיחה לקרוא עוד פעמיים לפחות :-)
[ליצירה]
הרגשות הם המניעים אותנו לחפש...אכן. רגשותיך במפת הכוכבים הטמירה. אנו מתקשים לזרוע ולפסוע על אדמת טרשים. אנו נושאים עינינו לטרנסצנדנטי.
חוזה בכוכבים, התנחש בהם? הזהר פן תיטרף בסערה בעוק ליבך הומה במרומים... ( בדיחות הדעת, אין כוונה לפגוע...) אהבתי את השיר מאד! לאקוני ומדוייק ובאותה עת הסיום נוסך את נוגה התוגה סביב עמלנו ורוחנו.
[ליצירה]
שאלה לוהטה טורדת שלוותי: אם אתה כותב על הרמוניה ודו-קיום, כיצד תבחר בשילוב השם "פלסטין"? עצם השם מהווה נסיון להכחיד את זיקתו של העם היהודי אל ארצו עוד מתקופת אדריאנוס!
אולי תציע גם שירושלים תקרא ירוש-אלקודס-אלשריף-איליה קאפיטולינה?
[ליצירה]
ההמשכיות של האדם נעוצה בדורות, זהו כורח הנכפה עליו על ידי הטבע.
אך בנוסף לכך, האם מסתמנת תקווה לסינתיזה, תקווה להילוך העבר במחוזות ההווה?
והנפש הומה אל עבר העבר, אל עבר הדרו והאסתטיקה...
שיר יפה!
[ליצירה]
אציין בשנית את יפי סגנון כתיבתך, עושר ועוצמת תיאוריך ומורכבות הרגשות והמחשבות הנשזרים ביצירותיך. לא אתיימר לטעון שהבנתי את השיר לעומקו, אך אציין את התפעמותי.
הגדלות שבהוויה הינה גם לעג מר לאדם. עצם קיום המעוף, הנשגבות וכו' לועגים לקיום הנבוב לעין המביטה בם. האספקטים הנשגבים שבמציאות הינם גם הלועגים ביותר והלעג מושל ללא עוררין.אין מפלט במסכת הארוגה היטב של הטבע:הלעג חודר לעצם המחזוריות של הטבע ומתרבה. העולם משקף לאדם את את תכונות נפשו שלו.
אסתכן לשער שהתקווה לא תוולד מחדש עם שחר...
אכן אבוד אבד כאלף בן טימור ויכשול במחזוריות נצחית בפני אחת (מתוך שלוש) מחידותיה של טוראנדוט...
[ליצירה]
רק ההמונים מסוגלים לשמור על העולם?!
מה בדבר השתלחות המון פרוע ומחוסר רסן, משולהב יצר וניתך כמפולת שלגים ומטביע תרבות, מחסל הנעלה ומטביע על הכל את חותם ההמוניות?
"נכון ברית המועצות סטתה רבות מן הדרך; נכון היא טעתה ושגתה..." מדוע לא ניתן לומר "ברית המועצות פשעה, מיגרה את המחשבה החופשית והרוח היוצרת, רצחה וכו' "?!
אני מוצא עצמי נאלץ להזכיר למר את בולגאקוב ויצירתו,ניקולאי גומילוב שנורה ואשתו, אחמאטובה, שהושפלה ונרדפה ובנה שנעצר, צבטאייבה ששירתה נאסרה, חייה- מחסור ורעב- התאבדה, מנדלשטם שמת במעצר, איסאק באבל ומאירהולד ש"הוצאו להורג", סולז'ניצן ורבים, כה רבים אחרים! נהרות של דם, משפטי ראווה, הרעבה המונית ודיכוי!
ולאחר כל זאת- תעתה, שגתה?!?!?!?!
כל עוד לא יקרא לילד בשמו, מר חוטא לאמת ולמוסר אנושי אלמנטרי!
האם מר מתעלם מ"מוסקבה פיטושקי" לבנדיקט ירופייב או מ"אנחנו" לפיודור זמיאטין, לדוגמא?
[ליצירה]
כתיבתך יפה ועמוקה וייסורים מפעמים בקרבה.
אינני בטוח כי הצלחתי להבין את השיר בקריאה ראשונה.
"...מי שמביט בתהום, התהום מביטה גם בו" -ניטשה ( סלחו לי אם שגיתי בצטוט...).עמידה על פי התהום הכפולה- הפנימית והחיצונית.ההכרה המשוסעת מרחפת מעל הדיאלקטיקה שבהוויה. מזכיר לי את הרעיונות בספר "לב האפילה" מאת ג'וזף קונרד.