[ליצירה]
.
קדם כל זה ממש, ממש יפה.
חוץ מזה חשבתי על התהיה שבסוף השיר, ואני מקווה שיורשה לי להמשיך את הדימוי ולשפוך אור משלי על הנגינה:
האמת היא שמבחינה פיסיקלית באמת אלו החללים שיוצרים את ההרמוניה. גל הקול הוא תנודה, שינוי, בצפיפות האוויר. אני יכול להכריח את האויר לשנות את צפיפותו במקום סגור: במקום פתוח, ריק, היכולת הזו מוגבלת מאד. לכן, באיזור החלל צפיפות האוויר נשארת קבועה. באופן דומה- גל במיתר נובע מתנודות המיתר. בקצוות הקשורים לא תתכן תנועה, ולכן שם המיתר עומד. ההגבלה הזו על הגל גורמת שרק גלים מסוימים מאד יוכלו לשרוד בתוך חליל באורך מסוים, או מיתר באורך מסוים, ונוצר תו. במילים אחרות- העובדה שהגל לא יכול להתקיים במקומות מסוימים מעניק לו אופי מיוחד. העובדה, אם כן, שאני מתכנס בתוך עצמי, לא נדחק בכח לכל מקום, מאפשרת לי למצוא את הלחן האישי שלי.
מצטער אם הפיסיקה הרסה את השיר..לי אישית זה הוסיף.
[ליצירה]
לא הבנתי למה התכוונת בנקודה של 'חברים ותיקים'..זה מופיע בשיר?
ואני חולק עליך: באמנות, אולי, אין כללים. הכללים מגבילים את הביטוי, ואעפ"כ יש אמנות איכותית ואמנות שאינה כזו, רק שקשה (או בלתי אפשרי) להגדיר קריטריונים ליופי. בתרגום העניין שונה: כשאדם עומד לתרגם יצירה יש כלל אחד עיקרי: להיות כמה שיותר צמוד למקור. אם הוא לא מצליח להצמד בכל פרט- אז הוא מפעיל שיקול דעת בשאלה על מה לוותר ועל מה לא- יתכן שיוותר על מבנה טכני מסוים לטובת תוכן, או להפך, לדוגמה. בכל מקרה- אם הוא נאלץ לוותר אז התרגום פחות נאמן ולכן ממילא פחות טוב. מצד שני, באופן פרדוקסלי מעט, תרגום טוב צריך להיות מושרש בשפה החדשה- למשל, אני לא אתרגם משפט באנגלית ואשאיר את המבנה התחבירי המקורי, כאשר הוא לא מקובל בעברית. אני מניח שיש עוד כללים, אבל הבאתי דוגמאות.
החופש של המתרגם נמדד בהכרעות שלו על מה לוותר כשמוכרחים, ומה לשנות, כשמוכרחים, ואת זה חייבים לעשות כמה שיותר ברוח היצירה המקורית. זה מסובך, ונדמה לי ששלונסקי היה זה שאמר ש'תרגום הוא כמו אישה: או שהיא יפה או שהיא נאמנה' (סליחה על ההשוואה: לא אני עשיתי אותה!!) אבל צריך לשאוף כמהשיותר לשתי התכונות..
תגובות