הקאתי את נשמתי
ולא העזתי
להכניסה בחזרה.
לימודים, צבא
טיול להודו
אוניברסיטה ותואר.
מפחדת לגמור
לא לגמור לעולם.
מיקה נדריי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא נפגעתי מהערותייך, ואני שמחה שהערת אותם. אני מודעת לכך ש" יש לי כלום להגיד" הוא משפט לא כל כך תקין (או אפילו בכלל לא), ושמחשבות לא יכולות להיאזל עד כדי אפס מחשבות.. אומנם לא מסיבתך שלך, שבגלל שאדם נברא בצלם המחשבות שלו לא יכולות להיגמר ולהיעלם, אולם המוח כל עוד האדם חי לא מפס לייצר מחשבות, ואף כשהמוח נפגע ורק חולם- הרי זה גם סוג של מחשבה, מסכימה עם זה. הרעיון מאחורי זה היה קצת לשבור כללים טכניים דקדוקיים, ולשבור רעיון. אני בטוחה שאיש לא חושב שמגיע הזמן בו לאדם פשוט אין מחשבות והוא ריק- מצב כזה לא יעלה על דעתנו. האדם ומחשבותיו הם רבדים על גבי רבדים, ומעבר לתת מודע אני מתייחס כאן ל3 רבדים מרכזיים: החיצוני, הרגשי והאינטלקט (ואם תרצה, הרוחני). כרגע אני מתארת את המחשבות שעוסקות בעיקר בחיצוני כחוסר בהן, אף על פי שזה לא כך ואני מודע לכך שיש גם עומק מעבר. כאן הקצנתי, במחילה ממך, שכן התיאור של מה שכתבתי עתה יכול להידמות מתנשא, או שלא במקום. ברגע שהמחשבות כמו מתרוקנות מהאדם- זה מותיר מקום לפרשנות שלך (אני כנראה לא אצליח להתחמק מפוסט אחרי כל מה שאומר, הא?). ואני מסכימה איתך שהשימוש כאן בביטויים טיפש וחכם היו די פשטניים, אבל הכוונה שלי לא הייתה לומר שאכן יש אנשים טיפשים חסרי עומק, ואנשים אחרים חכמים נשגבים. כלל וכלל לא. המציאות מורכבת יותר, בזאת אני בטוחה... אבל המטרה שלי כאן הייתה להציג איזשהו הלך רוח, שמתייחס לקהל בני האדם, החכמים והטיפשים שבהם, ועל איזשהו מצב תודעתי שהם לדעתי נתקעים בו, בדור שלנו על כל פנים. הטיפשים כאן, באופן קיצוני, הם לא טיפשים אלא הם אנשים (ייתכן בנאלי, אבל אני עומדת מאחורי זה). אשמח לשמוע מה דעתך על כך, אני בטוחה שיש לך מה להגיד. [ליצירה]
- [ליצירה] ל-לגוד היקר האמירות שלך מאוד מעניינות ואני אשמח להגיב עליהם (או אליהם? ניחא). אני מסכימה למסקנה כי משמעות היא מושג בעייתי הן משום הסובייקטיביות והאנושיות הכרוכה בו, ועל כן עזרת לי להבין כי חיפוש אחר גורם חיצוני שיגדיר משמעותי, גורם חיצוני שהוא נניח לא אנושי, "יקומי" וכו' לא קיים והחיפוש אחריו חסר תוכלת. אך באשר לדברייך כי יצאתי מנק' הנחה של חיפוש של משמעות של אדם בודד, הובכן, אתה צודק. אני מלכתחילה מגדירה עצמי כאינדיוידואליסטית, כאחת שרוצה למצוא את הייעוד העלום, המטרה והסיבות להימצאותי דווקא פה (שכנראה ואין), כמה שזה נשמע נדוש. אני יצור חברתי, אבל אני רוצה להאמין שאני גם עומדת בפני עצמי כיישות מסויימת (ופוקו יכול לומר עד מחר שכולנו מסגרות חברתיות ואין "אני" וכו'..) ואני שואפת למצוא חלק מהתשובות לקיומי כאותה יישות. אין זה מעניין אותי מה יקרה לנו כחברה אנושית, כי אני אדם אנוכי ואגואיסטי. מעניין אותי מה יקרה לי ומהי המשמעות שלי כאדם פרטי, דרך התודעה שלי. אם יינתן לי מענה על מה יקרה ויהיה הייעוד שלנו כחברה כחלק ממשהו, ולא עליי- הרי אני מחפשת מה משפיע עליי, ואיך אני יכולה למצוא את הסדר שלי בתוך הקיום האבסורדי חסר המשמעות הזה- המענה הזה לא יספק אותי. והרי אתה בעצמך ציינת שגם לחורבן האנושות, משהו שלפינו יכול להיחשב כאירוע בר משמעות- תינתן משמעות רק אם ולו ליצור אחד בר תודעה מסויימת ייתן לכך משמעות, את המשמעות שלו לעניין, למעשה. אני מסכימה שקשה לי לקבל את התשובה שלך, לכך שאין למעשה משמעות ושמציאת משמעות בחיינו היא אשלייתית בעיקרה ונועדה לספק את אותו הצורך שלו ולתת סדר בתוך משהו שלא יובן כנראה לעולם (התשובה, גם לאחר מיליוני שנים, תהיה 46.. כי השאלה הנכונה לא תימצא). אבל שוב פעם, לא מספקת אותי התשובה שאין לנו לעסוק בשאלות ותשובות בלתי אפשריות. ראשית כל, עצם העיסוק הוא אומנם יכול לשמש כבריחה מחוסר המשמעות והתכלית שלי, אבל גם יכול לתת לי כלים ליצור את המציאות שאותה אני רוצה ולווא דווקא להביא לאובדני. ככלות הכל, שאילת שאלות, מגוחכות ככל שיהיו, הן שהובילו אותנו לדברים המופלאים והמחרידים ביותר. אני מעוניינת לגלות, גם אם אין תגלית. אני לא ארגיש יותר סיפוק מחיי נניח כשאזדקן ואהיה על סף גסיסה, אם אחשוב על כך שבמשך חיי לא כל הזמן הרהרתי במשמעויות, באמיתות, בטבע האנושי אלא נהנתי אכן מחיי כפי שהם ואיך שהם נתפסים- הקמת משפחה, עיסוק שאני אוהבת, צפייה בנופים, מזון, מוזיקה, סמים וכו' (מצד שני, אני כנראה לא אחשוב על כך שלא חשבתי על זה אם בחרתי שלא לחשוב על זה. הממ, סליחה על הניסוח המאוד עקום שלי). על כל פנים, אני לא יכולה לדעת מה אני ארגיש בעתיד, אני יכולה רק לשער, וכרגע אני מרגישה ויכולה לשער שהרהורים פילוסופיים הם לא בגדר פספוס של החיים עצמם, בעיקר משום שאין רק ערך חיים תלוש, ושכנראה חיפוש מתמיד ושאילת שאלות הוא חלק ממנו. סליחה אם התפלספתי פה ואמרתי שטויות גמורות, זה ייתכן, אבל נחוץ והרי זו דעתי.. סליחה על ההתעכבות בתגובה לדברייך המעניינים, ושמחה על ההמלצה של אלבר קאמי, כי עד עכשיו קראתי רק ספר אחד שלו במסגרת חובה של תיכון- "הדבר"- שלא הדהים אותי (אם כי נהנתי וסבלתי לקוראו). בברכה, ירדן נ.ב: ייתכן שיפרשו שלא כנכונה את דבריי, לכן חשוב לי להבהיר- עצם היותי אגואיסטית ולא מעוניינת במשמעות/תשובה/וגו' הפילוסופית של האנושות לא אומר שלא איכפת לי מנושאים כמו מיחזור ומצב כדה"א מפני שהדורות הבאים אחריי אינם חשובים, ושאני לא מעודדת אהבת אנושיות עד כמה שהדבר אצלי מסובך ולא מובן מאליו.. ההתנצלות הזאת באה כנראה לאחר כל תגובה שלי, מחשש לפירוש לא נכון, אז אני באמת לא יודעת היכן לקבור את עצמי.. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה יפייפיה. [ליצירה]
- [ליצירה] משעמם. שטויות, אפילו בלי מיץ. [ליצירה]
- [ליצירה] ל-sought, ראשית כל אני רוצה להודות לך על התגובה, מאוד נהניתי לקרוא אותה- הן משום שאת מנסחת את רעיונתייך באופן ברור והן מכיוון שגרמת לי להביט על מה שכתבתי ועל מה שהעלינו פה ולבחון אותם מחדש מזווית אחרת. וכמו כן להודות לך על כך שזו תגובה מעמיקה ומושקעת, מי ייתן ואני אוכל לתת כאלו תגובות טובות. עם זאת, כן רציתי להתייחס לחלק ממה שאמרת: לגבי א- אני בהחלט מסכימה שיש לנו, כחברה, השפעה על כדה"א, על צורת המשטר בה אנו חיים, לחופש, לחירות לזכויות ולדברים שונים ומשונים, וכן גם לפרט יש השפעה על אלו; אולם מה שטענתי מתייחס לכך שלפרט אין חשיבות והשפעה בנוגע לחייו שלו עצמו, מבחינת המשמעות הנעלמת המצוייה בהם, המהות והסיבות לקיומו. בקשר למה ששאלת אותי איך, אני התכוונתי למשהו שונה; לא התכוונתי שבעת אותו ניסיון אנחנו נפנה גב לבני אדם אחרים ונפעל לפי רצונותינו, תשוקותינו ומאווינו בלבד- כלל וכלל לא. גם אני כמוך מכירה בחשיבות של עשיית מעשים למען הזולת (אם כי מפקפקת בנסיבות האמיתיות, אולם בכל מקרה נכספת לאלטרואיזם וכו') והכוונה שלי ל"ניסיון הקיומי" הוא לחיות את החיים כפי שהם, בקטנותם שכן אין בהם גדולה כלשהי, וכן כל שאר הקלישאות- ליהנות מהדברים הקטנים, למצוא גדולה בקטן ובחסר חשיבות. ומוסר- הובכן, לדעתי מוסר בהחלט קשור עבותות לנורמות חברתיות. בעבר הומוסקסואליות נחשבה למעשה לא מוסרי בעליל, וכן אפילו בחברות של המאה ה-19 שחשבו עצמן מתקדמות באיזשהו מובן מאבותיהם ומהאנשים בימי הביניים, וראו עצמם כניחנים ביותר נאורות, הרי גם בתקופה זו ניתנו עונשים ומאסר על דברים שכיום בעינינו הרבה יותר מקובלים, ולפיכך אולי הם גם פחות "חטא" ולא בהכרח "לא מוסרי". על כן, בעתיד בוודאי ילעגו לערכים שאנחנו טיפחנו ולדברים האבסורדיים שקראנו להם מוסר וצדק. הנורמה שלנו היא כזו, ורק עקב הזמן ואירועים היסטוריים תשתנה החברה שלנו וכך גם המוסר שלה (וגם שינוי טכנולוגיה מסיבי יביא לשינוי חברתי.. או אולי התפרקות הטכנולוגיה שכן יהיה שיטפון כלל עולמי :) תודה רבה, ירדן [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים ביופיו. [ליצירה]
- [ליצירה] קידת פרידה מרשימה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אומנם משהו שכבר נשמע בעבר, אבל בכל זאת מקסים וחובט בדרכו. [ליצירה]
- [ליצירה] התחושות שהסתובבו לי בראש... הרגשתי כאילו כל מילה קלעה למטרה אצלי, היתרגמה מיידית לחושים ולהכרה ולתת- הכרה. היצירה הזו מעולה, ואני לא אדבר על האדם שכתב אותה (כי זה יהיה קצת לא חסר- פניות), ובכל זאת, אי אפשר להפריד בין היוצר ליצירה. מדהים ממש. מה שהעברת, מה שלא יהיה- עבר אצלי על בטוח, וכל כך חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הסיפור. העלילה זרמה, הייתה קצבית, והיה מעבר חלק בין כל דמות ודמות שהיא גילמה. אולם הסוף היה מאכזב ומעט בנאלי. יומטוב [ליצירה]
