היא ישבה בין שושי, שישר כשהגיעה אמרה שהיא נראית הרבה יותר טוב עם שיער ארוך, לבין נילי. היה הרבה אוכל. כל השולחן היה מלא בקערות סלט, צלחות בשר ומצות.

היא טחנה מצות בזמן שהקריאו את ההגדה, והסתכלה על המפה והסאלון המסודר. מדי פעם היא איבדה את המקום של ההגדה, וביקשה מנילי בלחישה עזרה. נילי הצביעה באצבע שציפורנה מרוחה בלק שקוף על המקום. היא לחשה לה תודה, ונילי התיישרה בכיסאה. נילי דיברה עם החבר שלה בשקט, ואלון ודורית צחקקו תוך כדי שתיית יין פטישים. אחרי שהזקן עם הקול הנוסטלגי סיים להקריא חצי, הסעודה נפתחה רשמית. אמא שלה מיד נבלעה במטבח והופיעה כל כמה דקות עם סירים חדשים.

היא בינתיים הפנתה את מבטה לכיוון נילי, אלון ודורית שהתחילו לדבר על הפסיכומטרי. חברה של דורית לקחה כף גדושה של סלט ואישרה תוך כדי את מה שדורית אמרה, והוסיפה ש"היא אפילו לא מוכנה לנסות". כל באי השולחן דיברו והיה רעש וריח של חג.

"אז מה, ליהי, איך הלימודים?"

"הכל בסדר."

"את עושה בגרות השנה?"

"כן. בלשון והיסטוריה."

"אההה.. יפה, יפה".

אימא של ליהי התיישבה לאחר שכולם הכריחו אותה להפסיק להביא עוד אוכל ולשבת.

"שוש, את יודעת שדורית קיבלה 99 בבגרות במתמטיקה? סיפרתי לך?"

"לא, לא... נו מה, זה ממש מדהים!"

אימא חייכה ונגסה בעוף בדבש שהכינה.

ליהי מצמצה בעיניה וטפחה על הכרס של עצמה.

נילי ודורית התחילו לצעוק בהתלהבות כשנזכרו בחוויות מפרו, מהטיול המשותף שערכו. הן שוב פעם סיפרו על העלוקות והשירותים הנוראים והקרנפים. אימא מקצה השולחן הצטרפה להעלאת החוויות. שושי הוציאה קריאת התפעלות ואמרה משהו בסגנון "אני בחיים לא הייתי עושה את זה".

ליהי הלכה לשירותים וסגרה מאחוריה את הדלת. היא סגרה את החלון של האמבטיה והניחה את האסלה. היא התיישבה עליה. היא עדיין שמעה קולות מהסאלון.

דפיקה בדלת.

"לא!" היא קראה בבהלה.

"לילו, אני צריכה שנייה לקחת משהו.. " היא שמעה את הקול של נילי.

"בסדר."

היא פתחה לה את הדלת ונילי נכנסה בבת אחת.

"אויש, זה לא פה," נילי עיקמה את האף קלות והתחילה לפתוח את המגירות.

"נילי?"

"כן?"

"את יכולה אחר כך לקרוא משהו שכתבתי?"

"כן, כן, אבל לא עכשיו, בסדר?"

"כן כן, לא עכשיו."

נילי יצאה מהשירותים וליהי סגרה את הדלת וחזרה למקום מושבה על האסלה. היא התכופפה וכיסתה את העיניים שלה בידיה.

ליהי יצאה מהדלת והלכה מהר מהר לאורך המסדרון. היא הגיעה לשולחן והעיפה את הכיסא שלה באוויר. האורחים פתאום נבהלו ולכולם היה מבט מופתע על הפנים, שנייה לפני. ליהי יכלה לעצור ולהסתכל במבט הזה, הפתטי, מרוח עליהם. מישהי צרחה. לבסוף הכיסא נחת ברעש על הרצפה ולא פגע באף אחד. כמעט כל המנות נשפכו על האנשים או נפלו, בגלל שהכיסא משך את המפה הלבנה.

אימא התגברה על ההלם והתחילה לצרוח עליה. על שפתיה של ליהי החל להיווצר חיוך קטן ומרוצה. היא שפשפה את העיניים. הרימה את מושב האסלה ויצאה מהשירותים, וחזרה לכיסא המרופד לקינוח.