ז ו פגישה ראשונה. הפנים עדיין מסונוורים, אינני יודע אם אוכל לומר, שהיה טעים היא היתה כזו מהורהרת, אמרתי "כל מה שאני עושה, זה חיפוש אחר עצמי," והיא אמרה שמצאה כבר, אז שאלתי את השאלה הידועה, אם כבר באה כלפי שמיים בתביעה, על כך שפה, כאן ועכשיו, עדיין אותה מותירים, והיא טענה "כ כ ה ל א מ ד ב ר י ם," גם אם רק להסביר מנסים. ואני לתוך עי ני ה הבטתי, כאילו שואל, האם זה רק מקרה ? או שהערה מתייחסת זו, על דרכה בכל יום וליל. ועיניה אמרו אל תדאג כך אני, אך אני התעקשתי, כי בדיוק מזה סולדת נפשי. וכאילו בלי קשר לרגע האחרון, מלמלתי, כי כך פתאום בפגישה ראשונה, נופלת לידי הזדמנות נדירה, לומר בקול רם סתרי תורה. אינני חושש לא יאונה לי כל רע, כי בעצם, לכל זה כבר גלוי. רק לך לא, וכמוך אולי מיליון. שנוטרים כעל משמר, את זכר העבר. סתרי תורה אמרתי, ונעלמה מני הרעיון אותו בטאתי, במחשבות ראשי לפני דקה. דקה לפני ששגיתי, ברגע קל עצמתי עיניי, ניסיתי ליזכר לומר משהו, נכון או לא, אבל מהר. אמרתי "הסתר הוא, כי הזיהוי שלך אותך, הוא, הוא אשר יאהב. אין עוד, מבלעדי זהוי, ויש להכווין הכל אליו, הבקשות התפילות מסתרי עלילותיו. הזיהוי שבעוד רגע יגלה, לעומת המחר- - - כשלג יכלה." פגישה ראשונה ולפתע אני מבחין, לבדי עם ההפוך, כיסא מנוכר, הלכה לבלי שוב, זהותי שלי אני מסכם, בסתירתי, ודאי לא הגיעה למימושה, מערב כזה ידידותי.