הפתקים שכתבת לי
שתקועים מאחורי המראה,
הזכרונות שמלאת אותי בהם,
הרגעים של היחד,
הכל חוזר
רודף אותי.
לא נותן לי לשכוח
מהכתם ששפכתי על עצמי-
כתם של אשמה.
אי אפשר לחזור אחורה
אבל יש לי מכונת זמן,
של זכרונות.
מנסה להמשיך עם החיים
אבל זה פשוט לא הולך,
שבה ונזכרת
בך.
כשהלכתי ממך
השארתי את החיוך שלי אצלך,
ואת כל השמחה.
איתי לקחתי רק זיוף מוצלח.
תשאיר אותם אצלך-
אין בי עוד רצון בהם.
אצלי יש רק את גשם דמעותיי,
דמעות מרות
שממלאות אותי בהבנה חדשה
שככה לא היה צריך להיות.
אני אוהבת אותך.
ואתה?
תגובות