לאחר תפילת ערבית, לקח אביאל מחדר האוכל מספר פרוסות לחם – על מנת לאכול בשעה מאוחרת יותר – עלה לחדרו, שם את הפרוסות על השולחן, הוציא מכיסו את המכשיר הסלולארי שלו, הרהר בלבו: "אבא יקר, עשה ששיחת הטלפון עם אודליה תהיה טובה", מצא את שמה ברשימת השיחות היוצאות, ולחץ על כפתור החיוג.

-         "שלום אביאל" – אמרה אודליה בשמחה מרובה.

-         "שלום לעלמה" – השיב אביאל, כשחיוך רחב מרוח על פניו, ואחר שאל: – "זמנך עבר עלייך היום בנעימים?"

-         "אכן כן, ואיך התנהג היום הסטנדר?"

-         "היה לו קשה, אבל הוא המשיך לעמוד על משמרתו."

-         "ממה נבע הקושי?"

-         אביאל חשב במשך מספר שניות מה הוא יכול לומר שישמח את אודליה, ולבסוף נענה: "כשאתה קם בבוקר עם חיוך גדול, לפעמים קשה במהלך היום להתרכז, כי הסיבה לחיוך ממשיכה לפעול..."

-         "טוב מאוד שאתה מרגיש ככה" – אמרה אודליה, בקול מלא שמחה – "כי אני מרגישה בדיוק אותו דבר".

-         אביאל חשב לעצמו, כמה טוב הדבר שהוא לא יצטרך לנהל שיחה על מהות הקשר בין השניים, ואמר: "אני שמח לשמוע את זה, ועוד יותר שמח שלא צריך לנהל שיחה על הקשר."

-         "לא... אני לא אוהבת כאלה דברים" – ענתה אודליה – "מלבד זה שאתה מוצא חן בעיני, אין לי הרבה מה לומר."

-         אביאל הרגיש נבוך מעט, ואמר: "אודליה, את לא הגונה, זה התפקיד שלי לגרום לך להסמיק, ולא להיפך."

-         "אתה רומז שאתה מסמיק?" – שאלה אודליה.

-         "אני יותר מרומז..." – השיב אביאל.

-         לאחר מספר שניות של שתיקה, אמרה אודליה: "היתה לי שאלה שרציתי לשאול אותך, בקשר לפירוש מילים בפיוטים."

-         "שאלי בתי ואען."

-         אודליה התחילה בביאור ארוך לגבי שאלתה, שאביאל לא שת לבו אליו, אך קלט את המשפט האחרון בדבריה של אודליה: "שאלתי היא מה פירוש המילה ´מסוד´?"

-         אביאל שמח על השאלה, התשובה היתה ברורה לו: "בעיקרון יש שתי שיטות, אונקלוס – ובעקבותיו רבי מנחם בן סרוק רש"י הרד"ק ורוב הפרשנים – סובר שהכוונה תמיד לסוד, כפי שהוא בדיבור ימינו, או אם תרצי: ´רז´; לעומת זאת רבי יונה אבן ג´נאח – ובעקבותיו האבן עזרא – סובר שיש פעמים שהכוונה לקהל..." – אביאל הבין, שהוא אמנם ביאר לאודליה מה פירוש המילה "סוד", אבל הוא אינו יודע באיזה הקשר מדובר, וממילא שאל – "איך אמרת שהמשפט הולך שוב?"

-         אודליה ענתה: "מסוד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים."

-          "תודה." – אביאל הרהר לשנייה, ואחר אמר – "אז לפי אונקלוס אני מניח שהכוונה שבהתחלה החכמים אמרו זאת בינם לבין עצמם, בסוד, ולאחר מכן הם לימוד זאת לאחרים, ולפי רבי יונה אבן ג´נאח אפשר לפרש שהכוונה ´מקהל של חכמים´."

-         "מה שאתה אומר זה מאוד הגיוני. הכל בו מסביר שכוונת הפתיחה להתנצל על אמירת הפיוטים ולומר שחכמינו התירו אותם, אז יכול להיות שבאמת הפירוש שבהתחלה הם אמרו זאת בינם לבין עצמם ורק לאחר מכן הם גילו זאת ברבים." – אביאל הרהר, האם כדאי לו לשאול את אודליה האם הכל בו, זה הספר ההלכתי הידוע, אך בטרם הספיק להכריע בשאלה, המשיכה אודליה את דבורה: – "תגיד לי משהו, חשבתי שאתה תצטרך לעיין בספרים כדי לענות לי על השאלה, איך ידעת את התשובה בעל פה?"

-          אביאל השיב בבטחה: " ´נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש´ – צריך לדעת מה פירוש המילה סוד..."

-         אביאל התכוון להמשיך ולבאר דבריו, אך להפתעתו אודליה המשיכה את המהלך: "לפי רבי יונה אבן ג´נאח, זה קהל, אז הפירוש: כמו הנעימות של שיחת קהל שרפי הקודש, ולפי אונקלוס... בעצם מה הפשט לפי אונקלוס, איך אמירת הקדושה קשורה לסוד?"

-         אביאל השיב: "הרוקח מסביר זאת, שהשרפים המכסים פניהם בכנפיהם לבל יחזו דמות ד´, וממילא נדמים כממתיקים סוד."

-         "זה מעניין, שמחלוקת לגבי פירוש מילה, יש לה השפעות על הכוונה היום יומית."

-         "ודאי, זה בכלל מעניין כל חילוקי המדרגות למיניהם, בין האסכולות השונות. הפשטות של אונקלוס ומנחם ורש"י ופרשני הפשט הצרפתיים דוגמת רשב"ם ובכור שור, לעומת החידושים הנועזים של רבי יהודה אבן חיוג´ ובעקבותיו בר-פלוגתתו רבי יונה אבן ג´נאח ופרשני הפשט הספרדיים רבי יהודה אבן בלעם והאבן עזרא. עולמות שונים בתכלית השוני. גם ביחס להשגחה פרטית, עם השיטה התיבונאית שהחזיק אחריה אבן עזרא, שעליו השיג הרמב"ן באומרו: ´ורבי אברהם אמר בו סוד, מילדי הנכרים ישפיקו בו´."

-         אביאל התכווין להמשיך ולבאר את צדדי המחלוקת, ולהתעכב בפרט על חוסר התשובה מצד הרמב"ם לדברי אבן תבון במכתבו אליו, אך אודליה קטעה את דבורו ואמרה: "אביאל, שאלה חשובה לי אליך."

-         "והיא..."

-         "אם אתה מתחיל לרחף וּלְמַרְכֵּז – ואולי אלו שמות נרדפים לאותה תופעה – ואני לא מבינה כלום, אני יכולה לעצור אותך?"

-         "ודאי שכן."

-         "אז לא הבנתי כלום."

-         אביאל חייך ואמר: "עזבי... זה באמת לא חשוב, סתם דבר שהתגלגלתי אליו בזמנו, דרך הדיבור של הרב אבי שוורץ שליט"א, בשיעורים שלו בקודש הקודשים ספר הכוזרי, על ההבדל בין גישת הרמב"ם במורה" – אמר אביאל את המילה בהטעמת מלעיל – "לבין גישת רבנו יהודה הלוי בקודש הקודשים ספר הכוזרי. אגב, תשמעי סיפור מדהים שהרב שוורץ סיפר. פעם היה תלמיד בישיבה, שרצה להתחתן עם גיורת. הרב צביהודה אמר לו: ´אני כהן, וכל הבחורים בישיבה הם הבנים שלי, ומכיוון שאני אסור בגיורת גם אתם אסורים בגיורת´. הבחור לא הקשיב, והתחתן איתה, ולאחר שנה וחצי לנישואיהם, כשכבר חבקו תינוק – הם התגרשו. נכון סיפור מדהים?"

-         "אביאל, כנראה לא ביררת עלי מספיק טוב... הסיפור לא ממש עושה לי את זה. אמא שלי גרת-צדק..."