המקום שבו למדתי,
ספוג כעת דם.
החברים אינם.
הכל שומם.
דומם.
כיצד אחזור להלך,
במקום עקידת שמונה המזבחות?
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
- השבת השנייה – הצד שלה
- קץ המאבק
- השבת הראשונה - הצד שלה
- מאפילה לאורה
- תחילת ההיפתחות הראשונית – הצד שלה
קשור אלי
- [ליצירה] ב"ה תמי היקרה, לקחתי לתשומת לבי את הערתך לגבי המחשבות, את צודקת בהחלט. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובה של אביטל ב"ה אביטל - האם זה נשמע כמו שתיארתי? פחות או יותר. (מלבד הדמות של אלישע, שהוא לא מרכזניק טיפוסי בלשון המעטה, שאמנם הסיפור שסופר ב"הצעה - הצד שלה", הוא מעשה שאירע באמת, אולם הדמות עצמו לא קשורה לאף בחור שאני מכיר) בחורים משועממים וצוחקים מכל דבר. אתמול בערב, לדוג', דברתי עם משודכת בטל', ונכנס אחד מהשותפים שלי לחדר על מנת לאכול משהו, ותוך כדי דיבורי איתה, הוא מתחיל להגיב תגובות למה שהוא שומע ממני, ולהתבדח על הסיפורים שאני מספר לבחורה. לגבי השאלה הספציפית עם שגליה - היה פעם שהוחלט לקרוא למשודכת שלי בכינוי שלגיה. להווי הורחני אולי זה לא קשור - אבל הבחורים לא מסוגרים לגמרי בד' אמות של הלכה, ללא ידיעה מה קורה בעולם הרחב. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קופץ היקר, א. אכן כן. ב. לפי חז"ל יוכבד נולדה בכניסה למצרים, ולכן למרות שהמנין הכולל של היורדים למצרים הוא 70, בפרטן אתה מוצא רק 69. עמרם לא נמנה שם - ומכאן שהוא נולד כששהו בנ"י במצרים. ג. "דרישתי" וכו', זו ציטטה מפורסמת, אך לא מדוייקת שנאמרת בישיבה, כשהכוונה לציטוט מפאשקעוויל שנכתב בידי אלה ש16 שנה לאחר מכן פלגו את הישיבה, בתום השבעה על מרן הרב צביהודה זצ"ל. הציטוט המדויק, הוא כדלהלן: "דרישתי היא שהרב שפירא שליט"א יקָרא ראש ישיבה ולי תהיה זכות שוה בהכרעות ההנהלה ז"א החתימה על עניני הממון וכן בקבלת ופטור ר"מים וכן בקבלת ופטור תלמידים וכן לגבי עמדת הישיבה כלפי חוץ וכן בשאר הכרעות הנראות לי כגורליות, ז"א שבכל אלה תהיה דעתי מכרעת ומעכבת עם כ' הרב שפירא נר"ו." ד. הגר"א, בפירושו לתיוקני הזוהר (מובא באבן שלמה פי"א סעיף ח') כותב: "ה' [ – חמישה] מיני ערב רב ובעלי מחלוקת גרועים מכולם והם נקראים עמלקים ואין ב"ד [ – בן דוד] בא עד שימחו מן העולם". [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, זה בדיוק הענין. הרב אברהם יצחק שקוע בעצמו ובמוסד שהוא אוהד, ומכיוון שכך כל כולו שקוע במאבק בין המוסד הזה למוסד המתחרה. לגבי שאר המוסדות - יש סתם זלזול. - זה מה שהובע בפרקים הקודמים. בפרק הזה, אני פשוט מנסה להאיר אור על הגוש, וכדרכי-בקודש להיות ביקורתי כלפי כל דבר. [ליצירה]
- [ליצירה] מענה לתגובות ב"ה כמענה לתגובות הנלבבות: מיכל - מנהג אשכנז הקדום היה שמסדר הקידושין מקריא לפני החתן את מילות "הרי את" וכו' (שלא לבייש מי שאינו יודע לקרוא), במילה "לי" חששו שמסדר הקידושין יקריא אותה כמות שהיא ומישהו עלול לחשוב שהוא זה שמקדש את הכלה, ולכן תיקנו שבמקום לומר "לי", ושהחתן יחזור אחריו, הוא אומר לחתן "זאגט 'לי' " - כלומר "אמור את המילה 'לי' ", והחתן כמענה אומר: "לי". לוגן - כדרכו של סיפור, הוא מתגולל הלאה. כך זה בחיים האמיתיים, השיחות היום יומיות לגבי הצעות שידוכים וכדומה, לא אורכות יותר מדקות ספורות, וכך השתדלתי לעשות בסיפור. אם תקרא סיפורים נוספים בסדרה - תראה שבכל אחד אנ משתדל להתאים את העלילה למציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, מאז שנת תשל"ג, כשהעסקנים החלו להשתלט על הרבנות הראשית ולעשות בהם כרצונם. המצב ברבנות איננו תקין. מינויים נכבדים נעשים מסיבות פוליטיות, ללא קשר לשאלה מי התלמיד חכם הכי מתאים לתפקיד. במצב הנוכחי יש לנו שני רבנים ראשיים, שאינם ראויים לתפקיד. ואודה ואתוודה, לענ"ד בבחירות האחרונות לרבנות הראשית - היו אמנם תלמידי חכמים גדולים שהתמודדו - אולם אף אחד מהם לא היה ברמת גדלות מספיקה עבור הכהונה הרמה. הבעיה עם הרבנים הראשיים הנוכחים מתבטאת, הן במעשים האישיים שלהם ובפרשיות הרבות הנקשרות לשמם, והן בהוראות הלכתיות שלהם, והאחרונה כאילו עדיפים היתרים מחודשים לעבודת הקרעקע בשביעית על פני היתר מכירת הקרקעות (ואנכי בער ולא אדע, איזו עדיפות יש להיתרים מחודשים של הגאון החזו"א זצ"ל המנוגדים לדברי כל רבותינו האחרונים, על היתר המכירה שהתפשט בישראל בעקבות הוראות של רבן של כל בני הגולה הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנא, ושכל מורי ההוראה הנושאים בעול הצבור פסקו כמותו - ואפילו השרף מבריסק זצ"ל שהתנגד לשיטת הגרי"א זצ"ל התיר את מכירת הקרקעות ע"פ חידושו הידוע של הגרנ"ה זצ"ל - ואלד"מ הו"א דיש כאן מחשבות אחרות שאין להן קשר להלכה וד"ל.) עם זאת, כאשר הרבנים הראשיים עושים דבר ראוי - יש צורך לתמוך בהם; ויש לדון על כל דבר שהם עושים האם הוא ראוי אם לאו. הרב הראשי האשכנזי הנוכחי, שם לו למטרה נעלה, לנסות לתקן את הפרצות בענינים השונים, בכל הנוגע לביצוע דברים מתוך ידיעת ההלכות. כך הוא מנסה לתקן את ענין משגיחי הכשרות שהיה פרוץ עד עתה - ובוודאי שיש צורך לתמוך בו בזה. לאחר הקדמות אלה, נגיע לנידון דידן: האם ראוי שרק אנשים שיודעים את הלכות קידושין ואת המנהגים השונים של העדות יסדרו קידושין? ודאי. האם התקנות המוצעות הגיוניות? לא. אם ראש ישיבה יודע את ההלכות - מן הראוי שיוכל לסדר קידושין לכולם, ואם אינו יודע - שלא יכול לסדר גם לבני ישיבתו. מן הראוי שיקיימו קורסים בעניני ההלכות השונות והמנהגים השונים, ורק מי שלמד בקורס ועבר את הבחינה בהצלחה - יוכל לסדר קידושין. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר אופטימי! ב"ה הסיומת של השיר היא שאנחנו צריכים לבטוח בד' והוא יושיע אותנו, וזה דבר אופטימי! התקוה שלנו היא לבטוח בד', ואין יותר טוב מזה! [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה גרשון ורדף היקרים, צר לי אם אינכם חושבים שהדבר ריאלי. המעשה אירע באמת, אבל כנראה שאני רגשן מידי, כי גבר אמיתי לא בוכה אף פעם, וודאי שאין לו לחלוחי דמעות בעיניים כשהוא חושב על דברים שכואבים לו.... [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה הילה - לא הבנתי מהן בעיותייך עם יצירתי הדלה. לגבי הרחפנות - לך יש דמות מסויימת של "רחפנים" במוח ("בד"כ הרחפנים לא כ"כ חמודים" כהגדרתך) ואילו אני מציג אותם - מהיכרות אישית - בצורה שונה. לגבי הדיבור על הקשרים הרציניים ב"ערגה" כהגדרתך - אני חושב שזה דבר שבהחלט יכול לעלות בשיחות. בסיפור דנן, בשל אופיה המיוחד של אודליה זה עולה בצורה מוקדמת מהצפוי - אבל איני מבין מדוע את תמהה על עצם הדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה שברירתי, ודאי באוירה הפורימית לא שמת לב, שאת קוראת חלק ממערך שלם של סיפורים... [ליצירה]
