המקום שבו למדתי,
ספוג כעת דם.
החברים אינם.
הכל שומם.
דומם.
כיצד אחזור להלך,
במקום עקידת שמונה המזבחות?
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
- השבת הראשונה - הצד שלו
- תחילת הפגישה הרביעית – הצד שלה
- כבלי הזמן
- מבט אל העתיד – הצד שלו
- מחשבות בשר ודם
קשור אלי
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, התואר "סילוק" בא לתאר את הפיוט האחרון בהרחבות הפיוטיות של החזן (הגדרה זאת ראיתי בספר של פרופ' דניאל גולדשמידט זצ"ל), וכך הוא מופיע בכל ארבעת סוגי הפיוטים שמכונים בשם הזה (המה אלה הזכורים לי כעת): א. סילוק דיוצר: בתקופה הטרום-קלאסית, פיוט היוצר היה מאוד ארוך, לעומת שאר חלקי היוצר שהיו מאוד קצרים, ומכיוון שכך, בסוף ההרחבה הפיוטית של החזן - בא הסילוק. (לא בכדי, בתקופת הפיוט האשכנזי, כאשר שאר חלקי היוצר מתרחבים ביותר, על פי רוב לא נכתס בילוק ליוצר). ב. סילוק דקדושתא: אמנם לעיתים היו מוסיפים פיוטי קדושה, אולם ההרחבות הפיוטיות באו בין חתימת "מחיה המתים" לבין הקדושה, ועל-כן, הפיוט האחרון של ההרחבה הפיוטית - הינו הסילוק. ג. סילוק דקדושתא קטנה: בתקופתו של הקליר, כאשר בא"י התחילו לומר קדושה בשחרית של חנוכה, הוא חיבר את ה"שמונה עשרה" שלו "אעדיף כל שמונה". בסוף המשולש, באה רק הרחבה פיוטית אחת, אולם בגלל שהיא ההרחבה היחידה המצויה ב"שמונה עשרה", היא מסתיימת בסילוק: "אתה פני משיחך". בדורות יותר מאוחרים, כאשר התחילו לומר קדושה גם בשחרית של ראשי חדשים, נתחברו סילוקים באותה מתכונת ע"י רבי פינחס ראש הישיבה, ופייטנים אחרים. ד. סילוק דקינות: בתקופה הארץ-ישראלית, נהגו לפייט את שחרית דשתעה באב, ב"ארבעה עשרה", כלומר בפיוט קצר לארבעה-עשרה הברכות הראשונות של שמו"ע, כאשר בתוך ברכת "בונה ירושלים" באו הקינות, ובסופן (שהוא סוף ההרחבה הפיוטית) - סילוק. (לדוג' הסילוק הקלירי "ויכון עולם") לאחר מכן, היו פעמים שהוסיפו השלמה לשאר הברכות של השמו"ע (לדוג' ההשלמה הקלירית "אתה א-לי אתה"), אולם ההרחבה הפיוטית הסתיימה. אין זה אומר שבכל מקרה של הרחבה פיוטית אנו קוראים לפיוט האחרון סילוק. ב"שמונה-עשרה" של פורים שבהן כל ההרחבות לברכת "מכניע זדים" הן שוות לא שייך לקרוא לאחרון שבהם סילוק. (אם כי נאמר לי פעם - ואיני יודע אם זה נכון, שבהרחבה הפיוטית ל "ויאהב אומן" שמצאה פרופ' אליצור בגניזה, שענינה פיוט מאוחר יותר של הקליר, שבו הוא הרחיב את היריעה על הפיוט שלו, והפך אותו לפיוט שמשלב את המקהלה - נמצא בכת"י לאחר הפיוט האחרון בהרחבה התואר "סילוק") כמו-כן בשבעתות של טל וגשם, לא מצינו על הפיוט האחרון בהרחבה שנקרא סילוק, אולם, לפי ענינו - הדבר מתאים מאוד, ולא אופתע אם יימצאו כתבי-יד שבהם הוא מכונה כך. ואסביר את דברי: בשבעתא דטל, ישנם אחד-עשר חלקים: פיוט למגן, פיוט למחיה, רשות, סדר יצירה ראשון, סדר יצירה שני (שהוא למעשה המשך עניני של קודמו), סדר פסוקים, פיוט, גוף, פיוט למקדש ישראל, פיוט לאותך, פיוט לטוב, ופיוט לעושה. כל מתבונן מבחין, כיצד בסוף ההרחבה הפיוטית הגדולה, בא פיוט קצר ("טל תן לרצות ארצך" לדוג') - ודבר זה בהחלט יכול להתכנות בתואר "סילוק". [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מאיר היקר. תודה רבה לך על שטרחת לקרוא את יצירתי הדלה, ואני מיצר על כך שהיא לא מצאה חן בעיניך. חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה קופץ ותמי היקרים מאוד, קבלתי את הערתכם, ואשמח לנסות לשכתב את הפרק. אשמח אם תוכלו לספק לי הערות, מה בדיוק בפרק נתן תחושה של סטטיות ושל חוסר התקדמות וכו' וכו'; ואם זקוקים בו לזווית נוספת - מהי הזווית? ובכלל - אודה מאוד על כל הערה שתוכלו לספר לי על אודות הסדרה. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מעין היקר, אינני מכיר את סתם, ולא ידעתי שהוא פסגאי, לו יצויר שהייתי יודע זאת הייתי פוטר עצמי מלהשיב לו. אם הוא היה חפץ בדיון עניני בטענות שהועלו בסדרה, הוא היה יכול לעשות זאת, תחת-זה הוא החליט להטפל לביטוי המשמש תדירות בישיבה (אני לדוג' השתמשתי בו השבוע פעמיים). ומכיוון שכך, אמרתי את האמת - שבשעה שנאי מתאר דמות של מרכזניק, מטבע הדברים אשים בפיו את צורת הביטוי שבה הוא מורגל. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה תמי היקרה, כאשר ד' מוסר בידי הנביא ישעיהו את הקורות לעתיד לבוא, הוא אומר: "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". כנראה שנבואתו התקיימה לגבי הערתך - עוד בטרם כתבת שישנם בפרקים האחרונים משהו "סטטי שלא מתקדם", כבר כתבתי ופרסמתי את הצד השני של הפרק - שבו ישנה תפנית בעלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] כנרת היקרה, מאחר שאני כנה ופתוח אז נוצרים רגשות, וממילא אני צריך לבחון אם אני יכול לשלוט בהם; אם לא הייתי פתוח לא היהו נוצרים רגשות וכל הבדיקה היתה אך ורק שכלית. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רעות - רציתי לשלוח לך מסרו"ש עם תגובה, אבל כרגיל צורה מתפרע ולא מאפשר לי לשלוח מסרו"שים - אז תזכירי לי בהזדמנות אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, מאז שנת תשל"ג, כשהעסקנים החלו להשתלט על הרבנות הראשית ולעשות בהם כרצונם. המצב ברבנות איננו תקין. מינויים נכבדים נעשים מסיבות פוליטיות, ללא קשר לשאלה מי התלמיד חכם הכי מתאים לתפקיד. במצב הנוכחי יש לנו שני רבנים ראשיים, שאינם ראויים לתפקיד. ואודה ואתוודה, לענ"ד בבחירות האחרונות לרבנות הראשית - היו אמנם תלמידי חכמים גדולים שהתמודדו - אולם אף אחד מהם לא היה ברמת גדלות מספיקה עבור הכהונה הרמה. הבעיה עם הרבנים הראשיים הנוכחים מתבטאת, הן במעשים האישיים שלהם ובפרשיות הרבות הנקשרות לשמם, והן בהוראות הלכתיות שלהם, והאחרונה כאילו עדיפים היתרים מחודשים לעבודת הקרעקע בשביעית על פני היתר מכירת הקרקעות (ואנכי בער ולא אדע, איזו עדיפות יש להיתרים מחודשים של הגאון החזו"א זצ"ל המנוגדים לדברי כל רבותינו האחרונים, על היתר המכירה שהתפשט בישראל בעקבות הוראות של רבן של כל בני הגולה הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנא, ושכל מורי ההוראה הנושאים בעול הצבור פסקו כמותו - ואפילו השרף מבריסק זצ"ל שהתנגד לשיטת הגרי"א זצ"ל התיר את מכירת הקרקעות ע"פ חידושו הידוע של הגרנ"ה זצ"ל - ואלד"מ הו"א דיש כאן מחשבות אחרות שאין להן קשר להלכה וד"ל.) עם זאת, כאשר הרבנים הראשיים עושים דבר ראוי - יש צורך לתמוך בהם; ויש לדון על כל דבר שהם עושים האם הוא ראוי אם לאו. הרב הראשי האשכנזי הנוכחי, שם לו למטרה נעלה, לנסות לתקן את הפרצות בענינים השונים, בכל הנוגע לביצוע דברים מתוך ידיעת ההלכות. כך הוא מנסה לתקן את ענין משגיחי הכשרות שהיה פרוץ עד עתה - ובוודאי שיש צורך לתמוך בו בזה. לאחר הקדמות אלה, נגיע לנידון דידן: האם ראוי שרק אנשים שיודעים את הלכות קידושין ואת המנהגים השונים של העדות יסדרו קידושין? ודאי. האם התקנות המוצעות הגיוניות? לא. אם ראש ישיבה יודע את ההלכות - מן הראוי שיוכל לסדר קידושין לכולם, ואם אינו יודע - שלא יכול לסדר גם לבני ישיבתו. מן הראוי שיקיימו קורסים בעניני ההלכות השונות והמנהגים השונים, ורק מי שלמד בקורס ועבר את הבחינה בהצלחה - יוכל לסדר קידושין. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה סתם אחד היקר, בתור סופר, הנני מתעד את דברי הדמויות כפי שהן מורגלות לדבר, לו יצויר שהייתי שם בפי מרכזניק כבד כינוי אחר לאדם המתואר, הרי שהייתי חוטא לאמת; כפי שאם הייתי שם בפיו של אדם מהרחוב את הכינוי "אותו אחד מרחוב העילוי" הייתי חוטא לאמת. (וכל-זה, מבלי להיכנס לעצם הדיון על דבריך, שאינם רלוונטים כלל במקרה הזה, ולהנחות-היסוד המוטעות שלך.) [ליצירה]
- [ליצירה] חברים יקרים ב"ה א. תודה רבה על התגובות האמוציונאליות לשיר. ב. השיר לא נכתב עלי, אלא על ידיד שסבל מאוד בזמן כתיבת השיר (ולצערי הרב גם סובל בימים אלה...) [ליצירה]
