לאחר אמירת שלום הדדית, וחזרה מצידו של אביאל על היסוד ש"הודו לד´ כי טוב כי לעולם חסדו", הבהיר אביאל:

-         "היום תהיה לנו בעיה בשיחה."

-         "איזו בעיה?"

-         "אני לא אהיה מצחיק כהרגלי..."

-         "מדוע ולמה?"

-         "אני עייף, וכשאני עייף אני פחות מצחיק."

-         "למה אתה עייף?" – שאלה אודליה.

-         "השקעתי חלק מהיום ב´הבאת שלום בין אדם לחברו´ בתוך משפחתי, במקום ב´תלמוד תורה כנגד כולם´ – אז אני עייף יותר מהרגיל."

-         "רוצה לספר לי על מה היתה המריבה?"

-         "לא מריבה... סתם רגישות-יתר של נשים, שאין צורך להתעסק בה."

-         "אמירה די שובניסטית מצידך..." – אמרה אודליה.

-         "כך למדונו חכמינו זכרונם לברכה: ´לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה.´ זו איננה אמירה שובניסטית, אלא תיאור מציאות. נשים יותר רגישות מגברים."

-         "נכון, אבל התיאור שלך בתור רגישות-יתר הוא סובייקטיבי. מנקודת מבטי, נשים אינן סובלות מרגישות-יתר, הגברים סובלים מקהות-יתר..."

-         אביאל נהנה מהחידוד הלשוני של אודליה בדבר קהות-יתר, והגיב: "נקודות מבט שונות מפרות את העולם... כמובן בהתנאה שהן תואמות את השקפת-העולם שהקדוש ברוך הוא חפץ בה. אם הן סותרות את יסודות האמונה – הן אינן שוות כלום."

אודליה שתקה למספר שניות ולא הגיבה לדבריו של אביאל, מה שגרר בעקבותיו שאלה מצידו של אביאל:

-         "אמרי נא לי, איך עבר עלייך יומך?"

-         "היה יום רגיל. שמעתי ברדיו איזה טמבל צוהרי מדבר דברי-שטות נגד ההתנחלות והתעצבנתי, ולעומת זאת חברה ספרה לי מה שאבא שלך אמר ברדיו, ונהניתי ממה שהיא אמרה."

-         "כן, אבא שלי סיפר לי על מה הוא דיבר. גם אחותי ספרה לי היום כל מיני סיפורים. היא אמרה לי שרוצים לעשות שאברכיות יוכלו לראות את תצוגת המסך אצל אנשים במחשב, ואז הם יפחדו להכנס לאתרים שמידת הצניעות שלהם מפוקפקת."

-         "ודאי... לא שמעת על זה?! ר´ אברום כועס מאוד על זה."

-         אביאל הגיב ללא מחשבה: "ר´ אברום ודאי לא כועס, יכול להיות שיש לו ריתחא דאוריתא, אבל כעס לא שייך."

-         "נו טוב, ´ריתחא דאוריתא´."

-         "אבל רגע" – אמר אביאל – "למה הוא כועס? זה נשמע כמו רעיון טוב."

-         "כי רוצים לשווק את זה גם בקרב אנשים, שאיך נגדיר זאת? שלא שומרים על כל דקדוקי השבת. אז רוצים שזה יעבוד גם בשבת, על ידי איזה טריק של מכירה חלקית לגויים."

-         אביאל כעס מאוד, ואמר: "מה?! הם חושבים שמניעת כניסה לאתרים לא צנועים מתירה חילול שבת?! נטרפה דעתם?!" – והמשיך בציטוט דברי חז"ל – ´אמר לה הקב"ה: שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל!´ איך אפשר לעשות כזה דבר?!"

-         "נו... ואתה עדיין חושב שר´ אברום לא כעס על זה? אלא רק היתה לו ´ריתחא דאוריתא´..." – הגיבה אודליה.

-         "את לא מבינה. אצל גדולים אין שייכות לכעס. אם הם כועסים זה נובע מתוך תורה, וממילא זה ריתחא דאוריתא."

-         "ואם ´גדול´ רב עם אשתו?"

-         "כמו שאנחנו רבים עכשיו?" – שאל אביאל כשחיוך גדול על פניו.

-         "אנחנו לא רבים, אנחנו מנהלים דיון... אם אתה חושב שזו מריבה, אז באמת אין לך נסיון מרובה בחיים."

-         "זה מה שקורה כשאת יוצאת עם בחורים צעירים ממך..." – הגיב אביאל.

-         "אז התחלנו עם בדיחות על הגיל?"

-         "אולי... אני אעשה את החשבון. את מבוגרת ממני בשנתיים, נשים חיות בממוצע חמש שנים יותר מגברים, אז אלו שלוש שנות אלמנות."

-         אודליה צחקה ואמרה: "אם אני לא אהרוג אותך קודם בשל אמירות שובנסטיות..."

-         "טוב, אז אני מצטער מעומק לבי, אם נעלבת מההצהרה על ´רגישות-יתר´, מעתה נדבר אך ורק על חוסר הרגישות הגברית..." – אמר אביאל ושאל את עצמו: "היא באמת כועסת, או שהיא צוחקת?"

-         "אתה לא בדיוק Poster Boy לחוסר רגישות..." – הגיבה אודליה.

-         "אני אקח את זה בתור מחמאה." – השיב אביאל, ותמה בלבו מה פירוש המושג Poster Boy.

-         "כל מה שאני אומרת לך קח בתור מחמאה, אל אם כן זה נאמר מתוך עצבנות, שאתה בטח תגדיר בתור עצבנות-יתר..."

-         "כמדומני שגברים יותר עצבניים מנשים." – השיב אביאל.

-         "איזה רשע אתה – אני מנסה לרדת עליך, ואתה לא נותן לי..."

-         "כי יש לי אינטרס, שלא נתחיל עם ירידות הדדיות מתמשכות שעלולות לפגוע בקשר. הקשר טרי, וכמו שתיל צעיר הוא נזקק להגנה."

-         "הגנה על קשר זה דבר רומנטי."

-         "המרכזניקים ידועים ברומנטיות שלהם, לא?"

-         אודליה צחקה בקול רם והגיבה: "בטח, בלימוד כתבי המהר"ל בצורה מעמיקה וברומנטיות."

-         "לא ידעתי שלומדים אצלנו מהר"ל בעיון, אבל נו מילא. טוב שיחשבו עלינו את זה..."

-         "אז איך לומדים מהר"ל?"

-         "מנסים ללמוד בעיון, אבל בגלל שהפשט שם כל כך מסובך, אז אני לא מכיר הרבה שיכולים להבהיר סוגיות אמוניות מתוך התבוננות רוחבית בכתבי המהר"ל, להבדיל מכתבי מרן הרב זצ"ל ששם זה יותר פשוט."

-         "למה זה יותר פשוט?"

-         "שתי סיבות. קודם כל – כי יש את כתבי ר´ יעקב משה – הרב חרל"פ – שהוא מדבר על אותם נושאים כמו הרב, אבל בלשון הרבה יותר פשוטה ובהרחבה מרובה, אז אם לומדים הרבה בכתבי ר´ יעקב משה – לימוד כתבי הרב נהיה הרבה יותר פשוט."

-         "ומה  הסיבה השנייה?"

-         "זה העובדה שיש מסורות ממרן הרב צביהודה זצ"ל, איך ללמוד בכתבי הרב."

-         "והמסורות האלה עוזרות הרבה בלימוד?"

-         "ודאי. אני אתן לך דוגמא. מרן הרב זצ"ל כותב בפרקי ארץ ישראל: ´אי-אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ-לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ-ישראל.´ – ולא ברור למה הוא חוזר על ארבעה סוגי מחשבות."

-         "מחשבה, הגיון, רעיון ודמיון."

-         "נכון. ויש מסורת מהרב צביהודה שמבארת, שמחשבה זה הדבר הראשוני שעולה במחשבתו של אדם, הגיון זה מחשבה שגורמת לדיבור, רעיון זו מחשבה שרוצה להוציא איזה דבר לפועל, ודמיון זה כח מחשבתי לצייר לעצמך איזה דבר."

-         "הרב דקדק עד כדי כך בכל מילה?!" – תמהה אודליה.

-         "ודאי. הרב זצ"ל דקדק בלשונו."

-         "ואיך אתם שומרים על המסורות?"

-         "לומדים את כתבי הרב מאנשים שלמדו הרבה אצל הרב צביהודה."

-         "אז אם אני באה, ואני לא לומדת בישיבה כמובן, יש לי סיכוי להבין משהו בצורה אמיתית?"

-         "העיקר שתנסי להבין. אם תביני את הרעיון הכללי של הפיסקא, אבל לא תביני מה ארבע הדרגות השונות של המחשבה, זה אומר שהלימוד שלך לא שווה כלום?! זה ודאי לימוד חשוב, וכל הבנה עוזרת."

-         "ואם אני אזכה להתחתן עם מישהו שקבל את המסורות, הוא יוכל ללמד אותי אותן..."

-         "ודאי." – השיב אביאל, וחשב לעצמו: "אני מקווה שאני לא אצטרך אף פעם ללמד את אשתי. זו מחשבה מזעזעת. נשים אמנם חייבות ללמוד אמונה, אבל שילמדו בעצמן, אין מצב שאני מלמד את אשתי. אישה בתור חברותא... זה מגעיל. טוב, אביאל, אתה חייב להחליף נושא לפני שהיא תשאל אם תהיה מוכן ללמוד איתה." בעקבות המחשבה אמר אביאל: "אמרי נא לי – מכיוון שאני ממש מותש – תרצי להפגש מחר בערב?"

-         "אני חושבת שכן."

אביאל ואודליה סדרו ביניהם את שעת ומקום המפגש וסיימו את השיחה.

אביאל המשיך ללמוד עוד שעה ארוכה, ולאחר-מכן, חזר לחדרו – ראה שיוסף ואלישע כבר ישנים – והלך לישון.