הנה, חלפה-עפה לה שנת-1948 הרת-עולם וגורלות; הנה, השתתקו צהלות-הגיל והשמחה של ההמון שטוף המוח, על "תקומתו" של בית לאומי של היהודים. אך ככל שחולפות שנים, מאז אותו יום אביבי של 14 במאי 1948 (ה´ באייר תש"ח), בקרב חוגים יותר ויותר מתרחבים בציבוריות הישראלית, גומלת הכרה, שח"ת, זה לא רק שמה של האות האחרונה בתאריך העברי ליסוד המדינה הציונית, אלא מדובר ברמז לחטא אמיתי, שנחטא כלפי תושבי הארץ - יהודים כפלסטינים.

כאשר קמה מדינת ישראל, רק אדם הסובל מנאייביות מוגזמת, לא היה מסוגל לראות את הנולד. רק אדם לגמרי עיוור, האמין, שהקמתה של מדינה יהודית, במקום שבמשך מאות שנים כמעט ולא חיו בו יהודים; בארץ, שמזה דורות הייתה מאוכלסת אוכלוסיה פלסטינית הקשורה לאדמתה קשר אמיץ ביותר - תביא תועלת להמוני היהודים הנרדפים באירופה. ואכן, למרבה צערינו, כוחה של שטיפת מוח רב עד כדי כך, שביכולתו לסחוף בגלי השפעתו ההרסנית, טובי וחכמי האנשים בעולם. כך זה קרה עם הציונות, כאשר מאורות ממדרגה ראשונה בעולם המדע והתרבות, כמו: אלברט איינשטיין; מרטין בובר; חיים וייצמן, ורבים נוספים, שלעולם אי-אפשר להאשים אותם בכוונות רעות כלשהן - הופנטו על ידי הרעיון, שבסופו של דבר הסתבר כמלכודת אידיאולוגית, לעמי המזרח-התיכון כולו.

נשאלת השאלה, האם כל אותם האנשים, לא היו מסוגלים להבין את כל חוסר-המציאותיות של תוכנית המדינה היהודית בשטח, שכבר יושב בו עם אחר? האם השכלתם האקדמית לא הספיקה, בכדי להבין, שכמו שכל אחד מהם, לא היה מסכים שיפלשו לביתו וישתלטו עליו, כך גם פלסטינים, שברובם המכריע הנם צאצאיהם של בני עמים וציוויליזציות קדומים, כאן בארץ - לא יסכימו להשתלטות על ביתם? כן, כנראה היה לכל אלה די שׂכל להבין הנ"ל; אולם, מכיוון שאותם אנשי האינטליגנציה האקדמית היו מושפעים מדעות קולוניאליסטיות, שרווחו אז בעולם, כנראה, זה מה שהכריע בספו של דבר, בשאלת יחסם לציונות.

האם יש בכלל הצדקה, לקורבנות שההיסטוריה הקריבה למען שקומץ עסקנים פוליטיים ובעלי-אמצעים, יוכל להתפאר בחגיגיות, שסוף-סוף קיימת מדינה יהודית? האם, יש הצדק כלשהו, לחורבן 538 כפרים ערביים במהלך מלחמת 48? האם יש מישהו, שיסביר לי בצורה צלולת-דעת, האם למדינה הזאת, יש זכות להסתכל בלי-בושה בעיניהם של ניצולי השואה, אחרי גזילת רוב הכסף שהגיע להם בהסדר-השילומים מגרמניה?

לכל השאלות הללו, אין איש שבפיו התשובה המספקת להן. ומי יסביר לי, מה הסיבה לגזל אדמות-הבדואים בנגב? מה בדיוק גורם למדינה, למנוע מיישובים ערביים בארץ תקציבים לחינוך ורווחה? מה בסופו של דבר העילה האמיתית לכך, שמאז 48, כמעט ולא ניתנו אישורים להרחבת שטח שיפוטן של ערים ערביות, שנאלצות להידחק בשטחן המצומצם מרוב צפיפות, ושרוב שטחן המקורי נגזל מהן על-ידי השלטון הציוני מיד בתום קרבות 48, לצורך הקמת ישובים ליהודים בלבד. ובאותו זמן בדיוק, מדי שנה בשנה, מוקמים עשרות יישובים קהילתיים, שאף ערבי אינו מורשה אפילו לחלום על האפשרות להתיישב באחד מהם.

כאשר בשנות החמישים והששים, הושלמה החרמת אדמות מערים ערביות בגליל, תוכנו תוכניות שאפתניות ורבות-תנופה להקמת יישובים עירוניים, שמטרתם המקורית-המוצהרת הייתה - יצירת רוב יהודי מלאכותי באיזורים מסויימים. במסגרת זו, הוקמו: נצרת-עילית (שאומנם, במרוצת השנים נהפכה לעיר מעורבת); מעלות(שאומנם, בסופו של דבר אוחדה עם כפר ערבי תרשיחא, ונהפכה ליישוב מעורב); כרמיאל; מגדל העמק, וכו´.

ותקחו את היחס לעניים; חולים קשים; לנושא החינוך. באיזו עוד מדינה נורמלית, יש כסף לגדרות ומחסומים, ולעומת זאת, אין כסף לעניים; לתרופות לחולים; לחינוך חינם? באיזו עוד מדינה נורמלית, יש חוק ברמה פרלמנטרית, השולל זכאות להבטחת-הכנסה, ממי שהוך ללמוד באוניברסיטה. מדינת ישראל, קמה ממש בחטא ובעוון. הגזל, שהתחיל עם ההשתלטות על אדמות הערבים, עוד בסוף המאה ה-19 המחצית הראשונה של המאה ה-20, ושלשיא עוצמתו הגיע עם הנכבה - ממשיך ללוות את הארץ לאורך כל שנותיה, מאז ראשית ההתיישבות הציונית בה. והנה לכם הלקח, שעל כל התבל שׂוּמה להפיק, כי המדינה שקמה בדרכי-גזל, דינה להמשיך לחיות מגזל, עד שתשתנה תכלית-שינוי.