אבא, אני כבר בן ארבע.

אני יכול ללכת. ולרוץ. ולקפוץ ולרקוד ולהתגלגל. אני יכול לעשות כל מה שאתה יכול.
אני יכול אפילו לטפס על עץ, וללכת על קורה בלי ליפול פעם אחת.
אולי רק אחת.

אני יכול גם לשבת. ואז לעמוד שוב, תוך שניה. ואז שוב לשבת, ולשכב, ולהתגלגל.
אני יכול לעשות הכל, אבא.

אבא, תראה איך אני קופץ! תראה!
תסתכל ואז תראה כמה אני טוב בזה, ואתה תהיה גאה בי, אבא. אתה תהיה גאה בי, ובעצמך, בגלל שאתה לימדת אותי את כל זה.

אבא, תסתכל עליי! תסתכל לי על העיניים ותגיד לי שראית, ושאתה גאה בי.
אבא, תגיד שאתה אוהב אותי.

אבא, אני כבר בן ארבע.

אתמול חגגו לי יום-הולדת. היינו בבית של סבא וסבתא, ואמא הכינה עוגה, ושמה עליה חמישה נרות. נר אחד לכל שנה, ואחד לשנה הבאה. ואני יכול לספור אותם, אבא. אני יכול לספור עד חמש את כל הנרות, ואם היו יותר הייתי יכול לספור את כולם.
אני כיביתי את הנרות, אבל נשאר אחד דולק, וסבא נשף עליו.
וקיבלתי מתנות, אבא. סבא וסבתא קנו לי אופניים. אמיתיים, עם שלושה גלגלים ומושב בצבע ירוק. ואמא קנתה לי אריה. לא אמיתי, בובה, אבל הוא כל כך גדול שהוא נראה כמעט כמו אריה אמיתי.
שמתי את האריה על המיטה שלי, וחיבקתי אותו בלילה. הוא כמעט בגודל שלי.
ורכבתי על האופניים, אבא. עשיתי שלושה סיבובים בסלון, ואחד במרפסת, ואז יצאתי החוצה. רכבתי על השביל בתוך הדשא. בחוץ, אבא. ליד העץ. וכשהגעתי לקצה השביל ירדתי מהאופניים, סובבתי אותם וחזרתי חזרה.

וסבתא אמרה לי שאני כבר באמת גדול, ושעוד שנתיים אני אוכל לרכב על אופניים של גדולים.

ומחר בגן, ישימו לי זר על הראש, וירימו אותי על כיסא, וכל הילדים יגידו לי מזל טוב. כי אני בן ארבע. ואמא תבוא לגן, ותביא עוגה מכוסה בנייר-כסף. ועל העוגה יהיו חמישה נרות. כמו אתמול, אבא. ואני שוב אספור אותם, ואני אדע אם באמת יש שם חמישה. אם יש שם נר לכל שנה, ואחד לשנה הבאה.

ואחרי מחר, אבא, אני שוב אבוא לגן. ולא ישימו לי זר על הראש. ואף אחד לא יגיד לי מזל טוב. ואמא תבוא רק בצהריים בשביל לקחת אותי הביתה, ולא תביא עוגה.

וגם מחרתיים ככה, אבא. אני אבוא לגן, ולא יהיה שום דבר.
וכולם ידעו שאני בן ארבע,
אבל לאף אחד לא יהיה אכפת.

אבל לך יהיה אכפת, נכון, אבא? אפילו שכבר לא יהיה לי יום-הולדת, אתה בכל זאת תגיד לי מזל טוב? ואפילו שהייתי בן ארבע כבר אתמול, אתה תשים לי זר על הראש, ותרים אותי על כיסא?
נכון שאתה תקנה לי מתנה, ותכין לי עוגה, ותעזור לי אם אני לא אצליח לכבות לבד את הנרות?
נכון, אבא.
כי אתה אוהב אותי.
כי אתה אבא שלי.