יצאנו לטיול רק השמוצניקית ואני. כן. השמוצניקית- השמאלנית, מקיבוץ השומר הצעיר ואני- הדוסית, מישוב דתי, תורני, לאומי וכו´.. יצאנו לצעוד בך ארץ. להכיר עוד פיסת אדמה שלא הכרנו. לקחנו מפה, מים ויצאנו לדרך. הלכנו ושרנו את שיריך, אכלנו מפירות שנשתבחת בהם.
ארץ.
פירוד גדול גרמת בנינו. הכתום והכחול. פירוק עמוק בין מי שנאבק על פיסת אדמתך למי שלא.
ועכשיו- הכתום והכחול צועדים בך יחד, מנסים ללמוד אותך.
ארץ.
כמה מופלאה ועמוקה את.
הלכנו לנו, ואני, הדוסית, אמרתי שלטייל עם בנים זה לא צנוע, והיא- השמוצניקית- דווקא בעד עירוב... אפילו גרה עם שותף. קנתה שוקולד- שיהיה. אבל לא מצאה מהדרין "אז תאכלי רק כשר" אמרה. לא אכלתי. קטפנו רימון. נגסה בו ואכלה. ואני- פיצחתי, בדקתי תולעים, ברכתי.. טקס ממש.
כל כך לא קשורות, כל כך מנוגדות אנחנו.
ארץ.
ישבו עליך. נחנו. ולפתע שרנו יחד, ממש יחד! שירי מלחמות. שירים על לוחמים שנפלו עליך, נקברו בך. שירים על לוחמים שלא חשבו ולא שאלו רק ידעו שלמען כולנו. למענך
ארץ.
ואנחנו הולכות, המפה מסתבכת ואיתה המחשבות. מגיעות לסוף המסלול. "טיול הבא (בעזרת ה´) בגולן" אני מאחלת. "אם לא יחזירו אותו" השמוצניקית עונה. ואני צוחקת. צחוק גדול צוחקת.
אבל הייתי צריכה
לבכות
תגובות