רגע לפני שמתים מריחים ריח של אפונה מבושלת.
זה באמת. זתומרת, בפעמים הראשונות חשבתי שזה סתם במקרה, אבל אחרי הפעם השלישית הבנתי שזה פשוט ככה, בלי קשר לאיך אתה מת ומתי.
פשוט, הפעם הראשונה הייתה כשנדרסתי בעיר ליד המסעדה הזאת שאפשר להריח למרחקים, שיש לה שם כזה ערבי. שכחתי. בכל אופן, אז חשבתי שאני מריח את הבישולים שלהם, ולא חשבתי שזה קשור לטנדר הזה שטס במאה עשרים קמ"ש באמצע העיר מול הפרצוף שלי. ובפעם השניה זה היה בבית שלי, ביום שישי בערב, והשכנים שלנו מבשלים לשבת תמיד. וגם אז חשבתי שזה במקרה. אבל כשבפעם השלישית הייתי באוטו שלי בדרך לנהריה והיה מזגן, הבנתי שזה לא קשור למסעדה ולא לשכנים, אלא למוות הקרב שלי.
לא הבנתי מאיפה הגיע ריח של אפונה, כשהמזגן שלי מסריח כמו לא-יודע-מה, וכשהוא פועל אי אפשר להריח שום דבר אחר. אז רחרחתי קצת את האוויר, ושמתי לב שפתאום אני לא מריח אותו, ושממולי דוהרת משאית.
בפעם הרביעית התחלתי להריח את זה אולי שלוש דקות לפני, וכבר הכנתי את עצמי לפסנתר שיפול עליי עוד רגע, אבל כשעשיתי את זה יצא לי צעד אחד מיותר ומעדתי מהגג של הבניין. הספקתי להגיד "שיט" שניה אחת לפני שנחתתי על ערמת הקרשים והברזלים של הילדים.
בגלל זה אני מעשן, כי אני יודע שאני אדע מתי אני אמות מזה עוד פעם. כי לא באמת מפריע לי. ובכלל, אני ממש רוצה לדעת מתי מתחילים להריח את זה כשיש לך מחלה סופנית.
אבל לעירית זה מפריע, השותפה שלי, שהיא שאנטי-אית לשעבר. זתומרת שעד לפני שנה היא הייתה בסדנאות מפגרות בהודו ועישנה כל מה שיש לו עלים, ועכשיו היא נכנסה חזק מדי לקטע של בריאות וכאלה, אז היא לא מוכנה שאני אעשן בתוך הדירה. אמרתי לה שהיא תדע כשיהיה לה סרטן מעישון פאסיבי, כשהיא תתחיל להריח אפונה מבושלת, והיא אמרה שזה לא מצחיק ושמספיק לה הנזק שהיא עשתה לעצמה עד עכשיו ושגם לי כדאי להתחשב בעצמי קצת.
אבל אני לא מנסה להסביר לה שמתתי כבר ארבע פעמים קודם, אני פשוט עולה לגג ומעשן שם, ומקווה שציפורים לא יחרבנו עליי.
אז עכשיו במקום לגג אני יוצא לחצר, ומחכה לפעם החמישית, שאני מקווה שתהיה מסרטן.
תגובות