אתם קוראים עכשיו את האני החדש, האני המשומש כמלוטש ללא חשש
מה היה קודם- תפוח או נחש- ניטש הויכוח ביני וביני.

והנה ידיעה מרעישה.

ראיתיךְ לאחרונה בגן הפרחים
תחת פגודה ישבו אוהבים. עזובים. לוחשים. מנחשים- מי יביא ראשון את
הסוף.
אז גם אנחנו ישבנו. התלחששנו. מיששנו, גיששנו, ניזכרנו- כמה שלהיות מפותלים זה טוב.
לא שמת לב איך גם אני התפתלתי.

ויש בי רגש. כמה מפתיע. שאדם עם כל מה שיכול להביא על עצמו, עדיין מרגיש.

פרידה.

אהבתי. באמת שאהבתי. את התפוח בלעתי. איתך התערמתי, חלפה הרוח, התקררתי ומאז-

שם נשארתי.